ראשונים – הבדלי גרסאות

כללי הפסיקה המקובלים קובעים כי ראשון אינו יכול לחלוק על אחד מן הגאונים, ו[[אחרונים|אחרון]] אינו יכול לחלוק על אחד מן הראשונים; ומכאן שחלוקת התקופות בין הגאונים, הראשונים והאחרונים אינה רק חלוקה היסטורית אלא יש לה גם משמעות הלכתית. עם זאת גם לכללים אלו היו יוצאים מן הכלל - [[הגר"א]], למשל, חלק לעתיםלעיתים על הראשונים, וכן מקובל אצל האחרונים לחלוק על ראשונים בנימוק שאילו היו רואים ספר כזה או אחר היו משנים דעתם{{מקור}}.

לצד עולם השירה הלך והתפתח חקר [[דקדוק]] השפה ה[[עברית]] ואוצר המילים שלה. את העיסוק הדקדוקי וה[[מילון|מילוני]] החל, עוד בתקופת הגאונים, רב [[סעדיה גאון]]. את מלאכתו המשיכו תלמידו [[דונש בן לברט]] ו[[מנחם בן סרוק]], שחיברו ספרי דקדוק ומילונים, בין השאר לתועלת המשוררים והפייטנים. אחריהם חידש רבי [[יהודה חיוג']] את תפיסת ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] השלָשי בעברית. את תפיסותיו פיתח והעמיק רבי [[יונה אבן ג'נאח]], שנחשב לגדול [[מדקדקי העברית בימי הביניים]]. גם אחרי אבן ג'נאח המשיכו להיכתב ספרי דקדוק עבריים, למשל בידי [[שלמה בן אברהם בן פרחון]] שכתב את "מחברת הערוך" ורבי [[רד"ק|דוד קמחי]] ואחרים במשפחתו. גם אצל חכמי צרפת ואשכנז התקיים עיון דקדוקי, למשל אצל [[רש"י]] ו[[רבנו תם]]. בין המדקדקים התקיימו לעתיםלעיתים קרובות ויכוחים ופולמוסים על נושאים מקומיים או כלליים.