חכמת ישראל – הבדלי גרסאות

 

==תולדותיה==

 

'האגודה לתרבות' כוננה על רקע [[פרעות הפ-הפ]]. המייסדים, שכללו את [[יום-טוב ליפמן צונץ|יום-טוב ליפמן צוּנְץ]] ו[[היינריך היינה]], קיוו לספק מענה לאדישות ולניכור שפשו בקרב יהודי גרמניה לדתם. לאחר דור שלם של [[אקולטורציה]] וטמיעה מואצת, היה פער גדול בינם ליהדות המסורתית. החינוך הישן הלך ונעלם (ב-[[1828]] נסגרה הישיבה האחרונה בכל אשכנז) ורוב ההורים לא שלחו את ילדיהם לתלמודי תורה במקביל לבתי-הספר החדשים. הסביבה הנוצרית התייחסה ליהודים בסלידה: הפילוסופים המובילים גינו את דתם כשריד מאובן, וקבלת משרות יוקרתיות הותנתה בהתנצרות. הריאקציה הפוליטית לאחר [[קונגרס וינה]] ליבתה עוד יותר את העוינות כלפיהם. מתוך משבר זה, כשרבים מאוד מהצעירים המירו את דתם, שאפו ראשי האגודה לספק אלטרנטיבה שתציג את היופי ביהדות ואת תאימותה עם ערכי המודרנה, תדחה את השנאה ותפיג את הזרות והניכור של בניה כלפי מורשתם. כעבור עשור נסגר המועדון, כשחלק גדול מחבריו נטבלים לנצרות. צונץ המשיך את העיסוק המדעי, אותו שכלל ופיתח. הוא נחשב לרוב לדמות הבולטת מבין מייסדי 'חכמת ישראל'.