אלסנדרו ואליניאנו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת שורת קישורים חיצוניים ותחתיה {{תב|ויקישיתוף בשורה}} במידה וחסר (תג) ([[שיחת תבנית:ויקישיתוף בשורה/הוספה2 - קבוצה... |
|||
שורה 9:
תחילה מילא משרות שונות בארגון הישועים, אבל כנראה שהתובנות שגילה בלימודיו כלפי הבשורה הנוצרית שכנעו את חברי ה[[כנסייה]] שהוא האדם האידאלי להוביל את בשורת ה[[קונטרה-רפורמציה]] במזרח. באוגוסט [[1573]], בגיל 34 בלבד, שבע שנים לאחר שהצטרף למסדר, הוא מונה ל"מבקר הכללי של המיסיונים ב[[הודו המזרחית]]" וקיבל על עצמו את הנדר הרביעי{{הערה|1= כל נזיר במסדרי הנזירים השונים נודר שלושה נדרים, '''עוני''', '''פרישות''', ו'''משמעת'''. בחלק מהמסדרים קיים נדר רביעי. אצל ה[[בנדיקטינים]] למשל, הנדר הרביעי הוא קביעות, התחייבות להישאר במנזר כל חייו של הנודר. אצל הישועים הנדר הרביעי הוא ציות לאפיפיור שהפך ברבות הימים להתחייבות לשרת כמיסיונר בכל מקום בעולם אליו יישלחו גם אם לא יועבר אליהם כסף או שתסודר להם תחבורה. בפועל מי שהורשה לנדור את הנדר הרביעי נחשב כחלק מהעילית של הישועים. }}
אחריותו של ואליניאנו בתפקיד ה"מבקר" (ב[[לטינית]]: visitare) הייתה לבחון ובמקרה הצורך לבצע ארגון מחדש של המבנה הארגוני והשיטות של המיסיונים בכל רחבי [[הודו]], [[סין (אזור)|סין]] ו[[יפן]]. הוא קיבל חופש פעולה מלא לפעול על פי שיקול דעתו, מנדט יוצא דופן בהתחשב בגילו הצעיר, והוא היה כפוף אך ורק לראש המסדר של הישועים ב[[רומא]]. לאווירת הסמכות שהקרין נוספה עובדת היותו גבוה במיוחד עד כדי כך שגרם "לאנשים באירופה לסובב את ראשם ולהתקהלויות ביפן."
ב-[[1573]] עזב ואליניאנו את רומא ל[[פורטוגל]] והפליג ל[[גואה]], המושבה הפורטוגזית ב[[הודו]] (מרץ [[1574]]). ואליניאנו ערך ביקורים בכל המיסיונים הישועים במזרח: בהודו, ב[[מלזיה]], ב[[איי מאלוקו]] וב[[מקאו]] שעל חופי [[סין (אזור)|סין]]. מקאו הפכה לבסיסו העיקרי של פעילותו והוא יסד בה קולג' ישועי, אבל בסופו של דבר ניתנה עיקר פעילותו ותשומת לבו ל[[יפן]].
==הפעילות המיסיונרית בסין==
מיסיונרים נוצרים הגיעו לסין כבר במאה ה-5 כשה[[המינות הנסטוריאנית|נסטוריאנים]] שכנסייתם נחשבה כ[[מינות (נצרות)|מינות]] נדחקו למרכז אסיה ופעולת המיסיון שלהם הגיעה בסופו של דבר לבירת [[סין (אזור)|סין]]. המנזרים הראשונים נוסדו ב-[[635]], אך בסוף [[שושלת טאנג]] (618-907) הורחקה הקהילה הנסטוריאנית מסין.
ניסיון נוסף לייבא את הנצרות לסין נעשה בימי הקיסר מ[[שושלת יואן]], [[קובלאי חאן]]. האפיפיור שקיבל באמצעות [[מרקו פולו]] בקשה מקובלאי חאן לשלוח 100 מלומדים נוצריים שלח תחילה נזיר [[פרנציסקנים|פרנציסקני]] ב-[[1294]], וב-[[1342]] נשלחו 32 מיסיונרים לסין, אלא שתוך פחות מ-25 שנה אסרה [[שושלת מינג]] שירשה את שושלת יואן על כניסת זרים לסין והנצרות נעלמה מסין בפעם השנייה.
שורה 83:
ראש מסדר הישועים ברומא, הזדעזע למשמע החדשות על צבירת רכוש בוטה זו והורה בתקיפות כי השליטה הישועית בנגסאקי תהיה זמנית בלבד. אך קברל וואליניאנו העדיפו להתעלם בצורה מנומסת מהוראה זו, כפי שהתעלמו מרוב ההצעות שהגיעו מאירופה, בייחוד משום, כפי שהסביר ואליניאנו אחר כך, העיירה הפכה עיר מקלט לנוצרים שנרדפו ונעקרו ממקומות מגוריהם.
תחת שליטתם של הישועים גדלה נגסאקי מעיירה שבה רחוב אחד לנמל בינלאומי שהתחרה ב[[גואה]] וב[[מקאו]]. הבעלות של הישועים על נמל נגסאקי נתנה להם [[מונופול]] על מיסוי הסחורות המיובאות ליפן. המסדר היה פעיל במיוחד בסחר ה[[כסף (יסוד)|כסף]] היפני, בו נשלחו כמויות גדולות של כסף יפני לנמל [[גואנגג'ואו|קנטון]] ב[[סין (אזור)|סין]] תמורת [[משי]] סיני, אבל ראשי המיסיון היו מודעים לפגם הבסיסי בעצם המעורבות של המסדר בעסקאות [[מרקנטיליזם|המרקנטיליסטיות]] והיו נחושים לצמצם את המסחר למינימום.
====עימותים עם רומא====
| |||