מי תהום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אמיר מלכי-אור (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של 37.142.97.92 (שיחה) לעריכה האחרונה של ירח אפל |
←זיהום: איחוד טיוטה לכאן |
||
שורה 23:
*'''זיהום ממקורות טבעיים:'''
*:תהליכים של התפוררות ושחרור של מינרלים טבעיים לתוך מי התהום, דבר הפוגע באיכות המים.
==שיווי משקל בין שימוש במים עיליים ומים תת-קרקעיים==
[[קובץ:כדגגדחלךכך.jpeg|ממוזער|תמונה הממחישה את כיון הזרימה ליצירת שיווי משקל]]
===מים תת-קרקעיים===
מי תהום הם המים עיליים שעברו דרך הסלעים והסדקים באדמה וחילחלו מתחת לפני השטח. המים יושבים בנקבוביות, בחללים זעירים בין חלקיקי הקרקע או הסלע. מי גשמים מחלחלים אל תוך הקרקע או הסלע החדירים למים ( אקוויפר) עד שהם הגעתם אל שכבת סלע שאינה חדירה למים (אקוויקלוד) ועליה הם נאגרים מי התהום הם המקור העקרי למי השתייה כמו כן הם זורמים בנהרות ובנחלים.
===אקוויפר===
האקוויפר הם תוצרים גאולוגים שאוגרים ומעברים את המים למי התהום. אקוויפר – שכבת סלע (או קרקע) הנמצאת מתחת לפני הקרקע, ואשר הינה חדירה למים, ומי תהום יכולים להיאגר בתוך השכבה. דוגמאות לסלעים היוצרים אקוויפר: סלע גיר, דולומיט, אבני חול (סלעי הגיר והדולומיט חדירים למים מפני שהמבנה שלהם הינו סדוק; אבני החול חדירות למים מפני שהן עשויות גרגרים גדולים יחסית, ולכן גם הרווח שבין הגרגרים בינו גדול ומאפשר מעבר מים; המשותף לכל שכבות הסלע הללו שהן מסוגלות להחזיק בתוכן כמויות גדולות של מי תהום.
===אקוויקלוד===
שכבת סלע (או קרקע) אשר הינם אטימים למים. מי התהום הזורמים לאיטם בתת-הקרקע אינם יכולים לחלחל דרך שכבה זו, ונוטים להצטבר מעל לאקוויקלוד. דוגמאות לסלעים (או קרקעות) היוצרים אקוויקלוד: חרסית, חוואר מוצא. המשותף לשניהם היא העובדה שהם בנויים מגרגירים דקים וזעירים, כך שגם המירווחים שביניהם הינם זעירים מאוד, ולכן מים אינם יכולים לחלחל דרכם.
===מים עיליים===
מקורות למים אלו הינם המים הזורמים על פני הקרקע ומגיעים לנחלים, לנהרות ולאגמים. מקור המים המתוקים שאנו משתמשים בהם הוא במי גשמים ובהפשרת שלגים. חלק מהם מתאדים, וחלק הופכים למי נגר עילי הזורמים על פני השטח ומתנקזים אל אגני היקוות עיליים או מחלחלים והופכים למי-תהום.
בישראל מעט מאד מקורות מים עיליים שאפשר לנצל.
===מערכת שווי משקל בין מים עיליים לתחתיים===
החיבור בין מים עיליים לתת קרקעיים מתבצע באמצעות האקוופרים.
המים הזורמים בנחלים ובנהרות מהווים את מערכת הניקוז הטבעית של מקום ההיקוות שבו המים מתחתרים. הנחלים מסיעים מים וסחף תוך שמירה על ש"מ דינאמי בין ספיקת המים, השיפוע האורכי וחומרי הסחף בהתאם לאופיים .
בשאיבת מים תת-קרקעיים מפלסם המים באזור יורד. השינוי בגובה מפלס המים של האקוופר באזור המסוים יוצר שיפוע המאפשר זרימת מים טובה יותר לכיון המבוקש. ככל ששואבים יותר נוצרת צורה של חרוט הפוך שמציג לנו את ההבדל בין המפלס לפני והמפלס אחרי השאיבה. קיימים גורמים רבים המשפעים על תנועת הזרימה והמהירות ביניהם :הידראולי עומד (hydraulic head), שיפוע הידראולי (hydraulic gradient), ומהירות הזרימה המבוטאת על ידי חוק דרסי.
העומד ההידראולי הוא מדד לאנרגניה המכנית הגורמת לזרימת מי התהום. ניתן לחשבו בשתי דרכים:
# בעזרת סכום הלחץ ההידרוסטאטי (hp) וגובה תחת נקודת המדידה של מפלס מי התהום (Z).
# בעזרת ההפרש של גובה פני הקרקע (H) ועומק מי התהום מפני הקרקע (d).<math display="block">h=H-d</math>
# שיפוע הידראולי הוא ההפרש בין העומד ההידראולי המדוד בשתי נקודות מחולק במרחק שבין נקודות המדידה. <math display="block">\frac{\Delta h}{\Delta L}</math>
# קיימים שני סוגים של שיפוע – אופקי ואנכי. שיפוע אופקי הוא השיפוע של פני מי התהום בין שתי נקודות מדידה בשטח. <math display="block"> \left( \frac{\Delta h}{\Delta L} \right)=\frac{h_2-h_1}{ L}</math>
# שיפוע אנכי הוא ההפרש בין העומד ההידראולי שנמדד בשתי נקודות מחולק להפרשי הגובה של נקודות מדידה אלו. <math display="block"> \left( \frac{\Delta h}{\Delta L} \right)=\frac{h_2-h_1}{z_2-z_1}</math>
# מהירות הזרימה (V) היא מדד המאפיין את מהירות זרימת מי התהום בין שתי נקודות. מחשבים אותה על פי הערכים של מוליכות הידראולית ושיפוע הדראולי. (K- מוליכות, n- נקבוביות הקרקע). <math display="block">V= \left( \frac{K}{n} \right) \times \left( \frac{\Delta h}{\Delta L} \right)</math>
הפרמטרים המצוינים הם אלו המשפיעים על שיווי המשקל בשימוש בין מים עיליים ותחתיים.
==מי תהום בישראל==
| |||