בשאר אל-אסד – הבדלי גרסאות

ב-[[26 בינואר]] [[2011]] החל גל [[ההפגנות בסוריה (2011)|'''מחאות והפגנות בסוריה''']] כחלק מ[[אפקט הדומינו]] של [[גל המחאות בארצות ערב (2011-2010)|גל ההתקוממויות בארצות ערב ב-2011]]. התמשכות והתגברות ההפגנות ברחבי המדינה, במשך יותר משנה, הצביעה על כך שמדובר ב[[התקוממות]] עממית רחבת היקף. בהפגנות השתתפו רוב תושבי המדינה, המשתייכים ל[[אסלאם סוני|אסלאם הסוני]] (כ-80% מהאוכלוסייה) וכן בני מיעוטים [[דרוזים]] ו[[כורדים]]. ההתקוממות מסכנת את שלטונו ה[[דיקטטורה|דיקטטורי]] של אסד, שמתבסס על בני העדה ה[[עלאווים|עלאווית]], שמחזיקים בכל המשרות הבכירות במשק ובתפקידי ה[[קצין|קצונה]] בכוחות הצבא והביטחון הסוריים. במאי [[2011]] הכריז נשיא [[ארצות הברית]], [[ברק אובמה]], לראשונה, על הרחבת הסנקציות שהוטלו על בכירי השלטון בסוריה, כך שיכללו גם סנקציות אישיות נגד בשאר אל-אסד, סגנו, ומספר בכירי שלטון נוספים שמקורבים לו.

 

 

ביוני [[2014]] זכה אסד בבחירות לנשיאות סוריה ברוב של 88.7% מול שני מתמודדים אלמונים, והחל את כהונתו השלישית. הבחירות נערכו רק באזורים שבשליטת ממשלו, ללא השתתפות המורדים.{{הערה|{{mako|ירון שניידר, כתב לענייני ערבים|לא מפתיע: ניצחון מוחץ לאסד בבחירות|a8b2ce85d586641004|news-world/arab|4 ביוני 2014}}}}