פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
clean up, replaced: [[סין (אזור) ← [[הרפובליקה העממית של סין (2) באמצעות [[ויקיפדיה:AutoWikiBrowser|AWB]]
'''משטר טוטליטרי''' הוא סוג מסוים של [[דיקטטורה]], בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: [[הרשות המחוקקת]], [[הרשות השופטת|השופטת]] ו[[הרשות המבצעת|המבצעת]] כפופות כולן למנהיג "הכל יכול". חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות [[תעמולה]], הדרכה ו[[שטיפת מוח]]. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה.
 
המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא הכסות ה[[אידאולוגיה|אידאולוגית]] שבה הוקמו: אידאולוגיה [[קומוניזם|קומוניסטית]] (ב[[קוריאה הצפונית]] ובעבר ב[[ברית המועצות]], ב[[סיןהרפובליקה (אזור)העממית של סין|סין]] ובמדינות אחרות); אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית ב[[גרמניה הנאצית]]; אידאולוגיה פטריוטית-קיצונית במשטרים ה[[פשיזם|פשיסטיים]]; אידאולוגיה דתית ב[[איראן]] וב[[אפגניסטן]] של משטר ה[[טאליבן]]. לעיתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלו הוא מזדרז להמציא אידאולוגיה כזאת.
 
הדבר שונה ממשטר [[עריצות]] בו שליט יחיד עולה מתוך מצב של כאוס או חוסר יציבות ולא מתוך אידאולוגיה ברורה ואוטופיסטית כשהוא מבסס את שלטונו בעזרת [[טרור מדינתי]], פחד ויצירת תלות נפשית.
==גורלם של משטרים טוטליטריים==
[[קובץ:Maomuseum.JPG|שמאל|ממוזער|200px|מוזיאון להנצחתו של [[מאו דזה דונג]] בסין. פולחן האישיות של המנהיג יכול להימשך גם אחרי מותו.]]
בשל אופיים הקיצוני והישענותם על קונפליקט מתמיד הן עם מדינות אחרות והן עם גורמים בתוך מדינתם שלהם, משטרים טוטליטריים לא נוטים להאריך ימים, או שהם נוטים להתמתן ולהתפשר עם המציאות. המשטרים הפשיסטים באיטליה ובגרמניה, נגדעו שנים לא רבות לאחר שהוקמו, בשל תבוסתן של מדינות אלה ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הפשיזם שקע גם ב[[ספרד]] של [[פרנקו]] לאחר מות המנהיג. באשר למשטרים ה[[סטליניזם|סטליניסטיים]], ב[[ברית המועצות]] חלה מגמה של התמתנות מיד עם מותו של [[סטלין]]. יורשו של סטלין, [[ניקיטה כרושצ'וב]], פתח מיד בתהליך של דה-סטליניזציה, בו מיתן את הטרור, את פולחן האישיות למנהיג ולמפלגה, ונקט גישה פרגמטית יותר כלפי [[מדינות המערב]]. תהליך זה נמשך עד לפירוקה של ברית המועצות בתחילת שנות ה-90. גם ב[[סיןהרפובליקה (אזור)העממית של סין|סין]] חל תהליך מעניין של התמתנות לאחר מותו של המנהיג [[מאו דזה דונג]]. כישלונותיו של מאו לפתח את הכלכלה הסינית ולשפר את תרבותה (ראה [[הקפיצה הגדולה קדימה]]), הולידו בקרב האוכלוסייה הסינית יותר ויותר [[ניכור]] מהתעמולה הכביכול-סוציאליסטית של המשטר בסין. יורשו של מאו, [[דנג שיאופינג]], ייצג אגף במשטר שהחליט לנוע לעבר אימוץ של [[קפיטליזם|השיטה הקפיטליסטית]], החל ברפורמות של ליברליזציה ופתיחות הדרגתית כלפי המערב - מגמה שנמשכת בסין עד היום. בסין התפתח משטר דואלי: חלק ניכר מהמשק הוא קפיטליסטי, אך המשטר הפוליטי תחת המפלגה הקומוניסטית הסינית נותר בעל מאפיינים [[סטליניזם|סטליניסטיים]] וסממנים טוטליטריים.
 
==מחלוקת בתיזה הטוטליטרית==