|
|
|
סוקרנו הגן על הרעיון של [[הפרדת הדת מהמדינה|מדינה חילונית]] שתהיה מבוססת על פאנצ'אסילא (ביטוי המורכב משתי מילים ב[[סנסקריט]] שמשמעותן "חמישה עקרונות". עקרונות אלה מהווים את הבסיס הפילוסופי של אינדונזיה) בעוד שמספר קבוצות מוסלמיות העדיפו מדינה אסלאמית או [[חוקה]] שתכלול תנאי מקדים שמוסלמים יהיו כפופים לחוקי ה[[שריעה]].
כבר ב-[[1950]] החליף סוקרנו את המשטר הפדרטיבי ב[[רפובליקה]] ריכוזית, ובשנים הבאות גברו נטיותיו ה[[רודנות|רודניות]]. במדיניות החוץ התקרב סוקרנו ל[[סיןהרפובליקה (אזור)העממית של סין|סין]] ו[[ברית המועצות]]{{הערה|{{דבר||אינדונזיה על סף התפוררות|1957/05/03|00402}}}}, יזם מלחמה שנייה נגד [[הולנד]] שבה נצחה אינדונזיה, בשנת [[1962]], ו"עמות" כושל ביותר שנועד למנוע את הקמת [[מלזיה]] בשנים [[1962]]–[[1966]] בו הובסה אינדונזיה על ידי כמה ממדינות [[חבר העמים הבריטי]]. כלפי פנים ניסה להשליט את התרבות הג'אווית על המיעוטים שביקשו [[אוטונומיה]]. בשנים [[1959]] עד [[1965]] החיל סוקרנו על המדינה משטר אוטוריטרי שכונה "דמוקרטיה מודרכת". כמו כן, הוא שינה את [[מדיניות חוץ|מדיניות החוץ]] של אינדונזיה כך שהיא הפכה ל[[המדינות הבלתי-מזדהות|מדינה בלתי מזדהה]]. כאשר ה[[או"ם]] קיבל את [[מלזיה]] כחברה לא קבועה ב[[מועצת הביטחון]], למרות התנגדות חריפה של אינדונזיה, ביטל סוקרנו בראשית 1965 את חברותה של אינדונזיה באו"ם, והחל להפעיל בגלוי יחידות צבאיות שחצו ב-28 ביוני את הגבול המלזי והתעמתו עם המגינים המקומיים. פריצתה של מלחמה אזורית כוללת נעצרה רק בעקבות פריצת [[מלחמת אזרחים|מלחמת האזרחים]] באינדונזיה. מקורו בפיצול בתוך הצבא האינדונזי בין מחנה השמאל, אשר הזדהה עם המפלגה הקומוניסטית של אינדונזיה (PKI) בה תמך סוקרנו, לבין מחנה הימין שנתמך מבחוץ על ידי [[ארצות הברית]], שהחלה לראות בהתקרבות סוקרנו לקומוניסטים איום לאינטרסים שלה באזור. לאחר ניסיון הפיכה קומוניסטי ב-[[30 בספטמבר]] [[1965]], השתלט הצבא, בפיקוד הגנרל [[סוהארטו]], על המדינה כשהוא מדכא באכזריות את המרד הקומוניסטי.
על אף נסיונותיו של סוקרנו לחזק מחדש את מעמדו הפוליטי, הוא נאלץ ב-[[11 במרץ]] [[1966]] להעביר סמכויות פוליטיות וצבאיות חשובות לסוהארטו, שבאותו זמן כבר היה בתפקידו הרשמי מפקד כוחות היבשה של אינדונזיה. ה[[מערב]] נטה לתמוך בהחלפתו של סוקרנו על ידי סוהארטו. ב-11 במרץ 1967 הודיע סוהארטו על הדחתו של סוקרנו, ואסיפת המחוקקים העממית הזמנית (MPRS) אישרה את מינוי סוהארטו לנשיא בפועל. האחרון נותר בתפקידו עד להתפטרותו בשנת [[1998]].
|
