הרקולס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 89.138.226.30 (שיחה) לעריכה האחרונה של Matanyabot
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=דמות מיתולוגית}}
[[קובץ:Heracles.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרקולס- התקופה הרומית, ברונזה, מוזיאון ה[[לובר]]]]
'''הרקולס''' (ב[[יוונית]]: Ἡρακλῆς, הֵרַקְלֵס; ב[[לטינית]]: '''Hercules''') הוא [[גיבור]] אלוהי מן ה[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] וה[[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיהוהמיתולוגיה הרומית]]., בנם נשיאה השלישי של ארצות הברית ראש האלים היוונים [[זאוס]] ובת התמותה [[אלקמנה]] (אשת [[אמפיטריאון]]). אחד המפורסמים שבגיבוריה האגדיים של [[יוון העתיקה]], מופת הגבריות, אבי שושלות המלכים בעולם ההלניסטי, אשר לחם בשם ה[[אלים אולימפיים|אלים האולימפיים]] נגד [[אלים כתוניים|כוחות השאול]], [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצות]] ושאר כוחות ארכאיים. כך מוצג הרקולס ב[[תרבות]] ההלניסטית וה[[רומית]] כאיש אשר ניצחונותיו "הפכו את העולם למקום בטוח יותר לבני האדם".
 
משמעות השם הֵרַקְלֵס הוא "תהילת [[הרה]]". השם בא ללעוג להרה, שכן הוא אינו בנה, אלא פרי בגידותיו של זאוס, בעלה; "הרקולס" הוא הגרסה ה[[האימפריה הרומית|רומית]] לשם שאומץ בהמשך בעולם המערבי. פולחן הרקולס, שכלל טקסים לכבוד הגיבור וגם האל היה נהוג בכל רחבי העולם ההלניסטי (פסטיבל ההרקלאה) והועתק במלואו בתוספות ושינויים קלים לתרבות הרומיתלתרבותית.
 
כוח בלתי רגיל, אומץ, תושייה ותעוזה הם מהתכונות המאפיינות את הרקולס וגם התלהבות ורגשנות מופרזת לעיתים. הוא חבר נאמן שלוקח סיכונים אדירים אבל גם אויב מר הנוקם נקמה איומה. במהלך חייו, במיוחד בצעירותו שזורים אירועים של פזיזות, חוסר יכולת לשלוט בזעמו, להעריך את כוחו האדיר ואת תוצאות השימוש בו.
 
על שמו קרויים [[עמודי הרקולס]], שני צוקים הנמצאים בכניסה המזרחית ל[[מצר גיברלטר]].
 
==הרקולס במיתולוגיה היוונית==
[[קובץ:HeraklesStatuette.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסל [[ברונזה]] של הרקולס מהמאה השנייה לפנה"ס. מוצג כיום ב[[מוזיאון גימה]] שב[[פריז]].]]לפי האגדה, חשק [[זאוס]], אל השמים ובכיר האלים היוונים, ב[[אלקמנה]]. כדי לזכות בה התחזה לבעלה אמפיטריאון וקיים עמה יחסי מין בזמן שבעלה נעדר. ממפגש זה נולד הרקולס, שבזכות היותו בנו של אל, ניחן בחוזק על אנושי. האלה [[הרה]], אשתו של זאוס, הידועה באגדות היווניות כאישה נוטרת טינה ונקמנית, שנאה את הרקולס מיום היוולדו בגלל היותו סמל לבגידתו של בעלה. היא רדפה את הרקולס כל ימי חייו, שנאתה מהווה ציר מרכזי ברבות מהאגדות על הרקולס.
[[קובץ:Herkules mit dem Nemeïschen Löwen (Max Klein).jpg|250px|ממוזער|שמאל|הרקולס והאריה הנימאי. פסל של מקס קליין (1879) ב[[אי המוזיאונים]] ב[[ברלין]]]]
 
לפי האגדה, חשק [[זאוס]], אל השמים ובכיר האלים היוונים, ב[[אלקמנה]]. כדי לזכות בה התחזה לבעלה אמפיטריאון וקיים עמה יחסי מין בזמן שבעלה נעדר. ממפגש זה נולד הרקולס, שבזכות היותו בנו של אל, ניחן בחוזק על אנושי. האלה [[הרה]], אשתו של זאוס, הידועה באגדות היווניות כאישה נוטרת טינה ונקמנית, שנאה את הרקולס מיום היוולדו בגלל היותו סמל לבגידתו של בעלה. היא רדפה את הרקולס כל ימי חייו, שנאתה מהווה ציר מרכזי ברבות מהאגדות על הרקולס.
 
כבר בהיותו תינוק שלחה הרה שני [[נחש]]ים כדי להרגו בעריסה. למשמע הקולות מחדר הילדים, נזעקו הוריו אל החדר. הם מצאו את הרקולס, שכבר אז ניחן בכוח בלתי רגיל, צוחק ובידיו שני הנחשים שחנק (בגרסה אחרת, החזיק אותם לאחר שריצץ את גולגולתם), בעוד אחיו איפיקלס צורח מפחד. מסופר שאת המורה לנגינה [[לינוס (מיתולוגיה)|לינוס]] הרג בשוגג כאשר השליך לעברו [[לירה (כלי נגינה)|לירה]] בתגובה נזעמת לדרישת המורה להקפיד על שעות הנגינה שלו. אמפיטריאון חשש שתקריות מסוג זה יישנו ולכן שלח את בנו לחיות בין הרועים.