איחוד גרמניה – הבדלי גרסאות

בתקופת [[האימפריה הרומית הקדושה]] ([[962]]–[[1806]]), היו באזור הקיסרות מעל ל-300 מדינות/נסיכויות קטנות. ברוב השטח דיברו התושבים בשפה ה[[גרמנית]] והתושבים במקום היו מבחינת השתייכותם [[שבטים גרמאניים|בני העם הגרמני]]. עם זאת, בכל מדינה היה שלטון עצמאי. במהלך [[המאה ה-19]] גברו קולותיהן של תנועות לאומיות גרמניות, ששאפו ל'''איחוד הארץ ולשחרורה מכובש זר'''.

בשנת [[1806]] כבש [[נפוליאון]] את שטח הקיסרות הרומית הקדושה, ואיחד את מאות ערי המדינה והנסיכויות לכ-30 מדינות גדולות, איחוד שֶכּונה [[הקונפדרציה של הריין]]. האיחוד הותיר את מדינות האזור כקונפדרציה של מדינות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי מוגבל, בשליטת צרפת. האיחוד נכפה על המדינות ב[[פריז]], וכלל רפורמות בתחומי הממשל, הכלכלה והמודרניזציה החברתית. לרפורמות הייתה השלכה גם על מעמד ה[[יהדות גרמניה|יהודים במדינות הפדרציה]], ומיעוטים נוספים, אשר הושפעו מן ה[[אמנציפציה]] הצרפתית, ולראשונה הוכרו זכויות המיעוט שלהם ונאסרה אפלייתם. הקונפדרציה שנכפתה על תושבי האזור הסתיימה בשנת [[1813]] עם תבוסתו של נפוליאון.

* [[מלחמת פרוסיה-צרפת]] (1870)

[[אוטו פון ביסמרק|ביסמרק]], קאנצלר [[פרוסיה]], הצליח להביא לאיחוד גרמניה באמצעות מהלכים צבאיים, ומהלכים מדיניים שנילוו אליהם. בשנת [[1864]], בעקבות מחלוקת ארוכת שנים בנוגע לשאלת השתייכותן של הטריטוריות [[שלזוויג (מחוז)|שלזוויג]] ו[[הולשטיין]] שהיו תחת שלטון דני, עמדה בפני ביסמרק הזדמנות להתערבות צבאית, בעקבות חילופי שלטון בממלכת דנמרק. בפברואר 1864 החליט ביסמרק לפתוח ב[[מלחמת שלזוויג השנייה]] {{אנ|Second Schleswig War}} נגד דנמרק בשיתוף פעולה של פרוסיה עם [[אוסטריה]]. במלחמה זו, נכבשו ונלקחו אזורים אלה מידי [[דנמרק]]. הסכם שלום נחתם ב[[וינה|ווינה]] ב-[[30 באוקטובר]] [[1864]].

שלא כקודמתה, "הקונפדרציה הגרמנית", הייתה עתה [[הקונפדרציה הצפון-גרמנית]] מדינה של ממש. שטחיה חפפו את שטחי הקונפדרציה צפונית ל[[מיין (נהר)|נהר מיין]] כולל את חבל [[פרוסיה המזרחית]] ואת [[שלזוויג (מחוז)|דוכסות שלזוויג]] אך ללא שטחי [[אוסטריה]], [[בוואריה]], [[וירטמברג]], [[באדן (מדינה)|באדן]] וחלקה הדרומי של [[הדוכסות הגדולה של הסן]], והיא איחדה את צפונה של גרמניה תחת הנהגתה של פרוסיה באמצעות [[איחוד המכס הגרמני|איחוד המכס (Zollverein)]] והסכמי שלום חשאיים עם מדינות הדרום (שנחתמו יום לפני החתימה על [[שלום פראג (1866)|שלום פראג]]).

שטחה הגדול של [[פרוסיה]] במזרח,{{הערה|שטח נרחב שהגיע עד גבול רוסיה. רוב השטח הועבר לפולין כעונש על מלחמות העולם}}, בצירוף השטחים הרבים שצורפו אליו, הפך את הקיסרות הגרמנית לאחת המדינות הגדולות ביבשת אירופה והגביר את השפעתה. ביסמרק התנגד להצעות של אחדים ממנהיגי הצבא להרחיב את כיבושיה של פרוסיה דרומה, ל[[בוהמיה]], ל[[ממלכת בוואריה|בוואריה]], או אף לאוסטריה עצמה, מסיבות שונות, בין השאר עקב אי-רצונו להגדיל את חלקה של האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] במדינה.

הקיסרות הגרמנית (1871 – 1918) הייתה מדינת הלאום הראשונה של העמים הגרמניים. במשך 47 שנות קיומה היא חוקקה חוקים חברתיים מתקדמים ורפורמות חברתיות. בשנת 1880 הנהיג ביסמרק, לראשונה בעולם המערבי, הגבלה של שעות עבודה, וחקיקת גיל הפרישה ל[[פנסיה]]. בשנת 1883 הקים, לראשונה בעולם, את [[ביטוח לאומי|הביטוח הלאומי]] (Soziale Sicherheit) והנהיג זכויות סוציאליות לעובדים. הקיסרות הגרמנית קיימה [[תרבות גרמניה#בימי הקיסרות הגרמנית|חיי תרבות פורחים]], וכן רפורמות נוספות, לדוגמה, הבטחת [[חופש העיתונות]]. לכל אלה נילוותה גם פריחה בתחומי המדע, המחקר והטכנולוגיה. ההצלחות בתקופה זו, הביאו לכך שעידן הקיסרות הגרמנית נחשב לעתיםלעיתים רבות כ[[תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)|תור הזהב]] בהיסטוריה הגרמנית.