קלאודיו מונטוורדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הוספת קישור למעמד הביניים
שורה 42:
בתקופת שהותו בוונציה גם השלים מונטוורדי את השישי, השביעי והשמיני בספרי המדריגלים שלו. השמיני הוא הגדול מכולם ומכיל יצירות, שנכתבו על פני תקופה של שלושים שנה, כולל הסצנה הדרמטית "טנקרדי וקלורינדה" (1624), שבה התזמורת והקולות יוצרים שתי ישויות נפרדות; הם פועלים במקביל ומשלימים זה את זה. סביר להניח, שלהשראה לסידור זה, שמונטוורדי החליט לנסות, אחראים שני היציעים הממוקמים זה מול זה בכנסיית סן מרקו. אפשרות זאת כבר הניעה מלחינים אחרים, כדוגמת [[ג'ובאני גבריאלי]], ליצירת מוזיקה דומה. עוד פרט המייחד יצירה זו הוא השימוש הראשון מסוגו בטרמולו (חזרה מהירה על אותו צליל) וב[[פיציקטו]] (פריטת המיתרים באצבעות) ב[[כלי קשת|כלי הקשת]] להשגת אפקט מיוחד בסצינות דרמטיות.
 
בשנים האחרונות לחייו חלה מונטוורדי, אך הדבר לא מנע ממנו את חיבורן של שתי יצירות המופת האחרונות שלו, ב-[[1641]] האופרה ""שיבת [[אודיסאוס|אוּלִיסֶה]] למולדתו"{{הערה|איטלקית: Il ritorno d'Ulisse in patria}}, וב-[[1642]], האופרה האחרונה שהלחין "הכתרת פופיאה"{{הערה|איטלקית: L'incoronazione di Poppea}}, המבוססת על חיי הקיסרית פופיאה ובעלה הקיסר [[נירון]]. "הכתרת פופיאה" נחשבת לאחד משיאי יצירתו של מונטוורדי. היא מכילה סצינות טראגיות, רומנטיות וגם קומיות (התפתחות חדשה באופרה), הצגה ריאליסטית יותר של הדמויות ומלודיות חמימות יותר מאלה שנשמעו קודם לכן. ביצועה דורש תזמורת קטנה יותר, ותפקיד המקהלה בו איננו בולט כל כך, מאפיינים אלה חשובים במיוחד עבור ביצוע פופולרי שנועד לחצות את חומות ארמונות המלוכה והאצולה, ואכן קהל היעד לאופרות אלה לראשונה היה [[מעמד הביניים]]{{הערה|נעם בן זאב, '''[http://www.haaretz.co.il/misc/1.789019 דם שנאה ותשוקה]''', באתר עיתון הארץ}}.
 
מונטוורדי הוסמך לכומר [[נצרות קתולית|קתולי]] בשנת [[1633]]. הוא מת בוונציה.