תיארוך רדיומטרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←סוגים שונים של שיטות תיארוך רדיומטריות: קישורים פנימיים |
מ replaced: לעתים ← לעיתים (3) באמצעות AWB |
||
שורה 14:
למרות שניתן להאיץ התפרקות על ידי הפגזה רדיואקטיבית (הפגזה רדיואקטיבית היא תהליך שבו מכוונים [[אלומת חלקיקים]] רדיואקטיביים לעבר דגימת האיזוטופ), הפגזה זו נוטה להשאיר עדויות על התרחשותה. אם מזניחים את השיקולים האלה, הדעה הרווחת היא כי זמן מחצית החיים של כל נוקליד הוא קבוע (ואיתו קצב ההתפרקות). לפיכך, בכל חומר המכיל נוקליד רדיואקטיבי, היחס הכמותי בין הנוקליד המקורי לבין תוצר(י) ההתפרקות שלו משתנה בדרך הניתנת לניבוי כשהנוקליד המקורי מתפרק. יכולת הניבוי הזאת מאפשרת לעשות שימוש בכמויות היחסיות של הנוקלידים מבין כל הנוקלידים הקיימים כשעון שמודד את הזמן מהפכת הנוקליד המקורי לתוצר הבת עד להווה.
התהליכים היוצרים חומרים מסוימים הם
אם חומר שפולט באופן בררני את נוקליד הבת מתחמם, כל נוקליד בת שיצטבר במהלך זמן יאבד דרך [[פעפוע]], "ויכוון" את השעון האיזוטופי לאפס. הטמפרטורה שבה תופעה זו מתרחשת ידועה כ"טמפרטורת החסימה" והיא ייחודית לכל סוג של חומר.
שורה 44:
ספקטרומטרי מסה רגישים מאוד להפרעות. ההפרעה הקריטית ביותר היא איכות ה[[ריק]]. ריק גרוע מאפשר לאטומים גזיים ליירט אטומים [[יון|מיוננים]] לפני המדידה. [[כושר הפרדה|כושר ההפרדה]] של ה[[גלאי]] מהווה גם כן גורם, אולם הציוד המודרני השתפר בהרבה לעומת מהדורות קודמות.
רמת הדיוק גדלה אם המדידה נעשית על דגימות שונות מאותו סלע אולם במקומות שונים. דרך נוספת היא בדיקת קיומו של [[תיארוך איזוכרון|איזוכרון]]. האיזוכרון קיים אם יש מספר [[מינרל]]ים שונים שניתן לתארך מאותה דגימה, ניתן להניח שהם נוצרו באותו מאורע גאולוגי ושהם נמצאים בשיווי משקל עם המאגר שבו הם נמצאים מאז היווצרותם.
הדיוק של שיטת תיארוך תלוי חלקית בזמן מחצית החיים של האיזוטופ הנבדק. לדוגמה, ל[[פחמן-14]] יש זמן מחצית חיים של פחות מ-6,000 שנים. לאחר ש[[אורגניזם|יצור]] היה מת במשך יותר מ-60,000 שנים, ריכוזו של הפחמן-14 בדגימה קטן מכדי לתת אות ברור על רקע רעשי המדידה. מצד שני, הריכוז של פחמן-14 יורד בתלילות עד שניתן לקבוע בדיוק של כמה עשורים את הגיל של שאריות צעירות יחסית. לאיזוטופ שעושים בו שימוש בתיארוך [[אורניום-אורניום]] יש זמן מחצית חיים ארוך יותר, אולם גורמים אחרים הם שהופכים אותו ליותר מדויק מ[[תיארוך פחמן-14]].
שורה 58:
אחד מיתרונותיו המשמעותיים הוא שכל דגימה מספקת שני שעונים, אחד המבוסס על התפרקות [[אורניום 235]] לעופרת-207 עם זמן מחצית חיים של 700 מיליוני שנים בקירוב, ואחד המבוסס על התפרקות אורניום-238 לעופרת-206 עם זמן מחצית חיים של 4.5 מיליארדי שנים בקירוב, דבר המספק בדיקת הצלבה מובנית שמאפשרת לקבוע בדייקנות את גיל הדגימה גם אם חלק מהעופרת אבד.
[[תיארוך רובידיום-סטרונציום]] מבוסס על התפרקות בטא של [[רובידיום]]-87 ל[[סטרונציום]]-87, עם זמן מחצית חיים של 50 מיליארדי שנים בקירוב. עושים שימוש בשיטה זו על מנת לתארך [[סלע יסוד|סלעי יסוד]] ו[[התמרה|סלעים מותמרים]], כמו גם לתיארוך של דגימות מה[[ירח]]. טמפרטורות החסימה הן כה גבוהות עד כדי כך שאינן מהוות שיקול. תיארוך רובידיום-סטרונציום אינו מדויק כמו שיטת אורניום-עופרת, עם טעויות של 30 עד 50 מיליוני שנים עבור דגימה בת 3 מיליארדי שנים.
| |||