מלחמת אוגנדה–טנזניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון) |
החלפות (וועד, נקראו בשם), הסרת קישורים עודפים, מתן שם לתמונה |
||
שורה 1:
{{סכסוך צבאי
| שם = מלחמת אוגנדה-טנזניה
| תמונה = [[
| כיתוב = מפה של אוגנדה (באדום) ומפה של טנזניה (בכחול)
| תאריך התחלה = [[30 באוקטובר]] [[1978]]
שורה 31:
}}
'''מלחמת אוגנדה-טנזניה''' הייתה מלחמה בין [[אוגנדה]] ל[[טנזניה]] שהחלה ב-[[30 באוקטובר]] [[1978]] והסתיימה ב-[[11 באפריל]] [[1979]], בתוצאה של ניצחון טנזני. המלחמה הובילה להפלת שלטונו של נשיא אוגנדה [[אידי אמין]].
==רקע==
[[קובץ:Idi Amin -Archives New Zealand AAWV 23583, KIRK1, 5(B), R23930288.jpg|ממוזער|ימין|נשיא אוגנדה [[אידי אמין]]]]
היחסים בין אוגנדה לטנזניה, היו מתוחים בשנים שקדמו למלחמה. אחרי ש[[אידי אמין]] תפס את השלטון באוגנדה ב-[[1971]], הציע המנהיג הטנזני [[ג'וליוס נייררה]], מקלט לנשיא אוגנדה המודח [[מילטון אובוטה]]. במקביל, כ-20,000 פליטים אוגנדים נמלטו לטנזניה, עקב ניסיונותיו של אמין לחסל את האופוזיציה באוגנדה. כשנה לאחר מכן, קבוצה של פליטים אוגנדים הנמצאים בטנזניה, ניסתה ללא הצלחה, לפלוש לאוגנדה ולהדיח את אמין. אמין האשים את נייררה בחימוש ובגיבוי אויביו והיחסים בין שתי המדינות החלו להחריף.
ב[[אוקטובר]] [[1978]], חיילים עשו לאמין מארב בבית הארחה לנשיאות ב[[קמפלה]], אבל הוא נמלט עם משפחתו ב[[מסוק]].{{הערה|שם=time_nov_1978|[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,946151-2,00.html "An Idi-otic Invasion"], ''[[Time (magazine)|TIME]]'' magazine, Nov. 13, 1978.}} זה היה בעת שאמין התמודד עם התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו מתוך אוגנדה. כאשר הגנרל [[מוסטפא אדריסי]], סגנו של אמין, נפצע בתאונת דרכים חשודה, הורה אמין על שליחת כוחות להילחם נגד המורדים (שכללו אנשי גדוד עלית סימבה), שחלקם נמלטו לתוך טנזניה. המרד עבר גם לטנזניה, שם גולים החליטו להצטרף ללחימה נגד אמין.
==המלחמה==
ב-[[30 באוקטובר]] [[1978]], אוגנדה הכריזה על מצב מלחמה נגד טנזניה, ושלחה כוחות לפלוש לאזור נהר קאגרה, במטרה לספחו.
נייררה גייס חיילים רבים כדי למנוע את המתקפה האוגנדית, ובתוך מספר שבועות מספר החיילים בצבא האוגנדי גדל מכ-40,000 חיילים לכיותר מ-100,000 חיילים, כולל אנשי משטרה, שירות בתי הסוהר, מיליציה ועוד. אל טנזניה הצטרפו גם קבוצות של גולים אוגנדים בטנזניה, אשר נמלטו מאוגנדה כמה שנים קודם לכן, עם עלייתו של אמין לשלטון. הגולים הללו נפגשו בעיר [[מושי]], והתאחדו
צבא טנזניה רכש משגרי רקטות מ[[ברית המועצות]], שאיתם הם החלו לירות על מטרות אוגנדיות.{{הערה|{{cite news|url=http://www.nationaudio.com/News/EastAfrican/15042002/Features/Magazine3.html|title=Fighting for Amin|publisher=The East African|date=8 April 2002|archiveurl=https://web.archive.org/web/20080308114206/http://www.nationaudio.com/News/EastAfrican/15042002/Features/Magazine3.html|archivedate=8 March 2008|accessdate=December 2013}}}} השפעתם של כלי הנשק רבי העוצמה, כמו ה[[קטיושה]], הסיגה את הכוחות האוגנדים, דבר שהפתיע את תושבי טנזניה, שכן מדינתם לא הייתה מוכנה כלל להגן מפני פלישה. יתרה על כך, השימוש במספר משגרי הרקטות וכלי נשק כבדים אחרים אפשרו לכוחות הטנזנים לגרום לאוגנדה לסגת בהדרגתיות, שכן הצבא האוגנדי לא היה מסוגל להתמודד עם הצבא הטנזני החזק. הדיקטטור הלובי, [[מועמר קדאפי]] שלח משלחת לובית הכוללת כ-25,000 חיילים כדי לסייע ל[[אידי אמין]].
שורה 48:
הכוח הלובי נועד לפעול ככוח תומך לצבא האוגנדי, ובמידת הצורך לסייע להם במאבק נגד טנזניה. עם זאת, זמן קצר לאחר שהכוח הגיע לטנזניה, המשלחת הלובית מצאה את עצמה נלחמת ישירות נגד טנזניה, מקו החזית. בינתיים, בעוד הלובים נלחמים ומתים כדי להגן על ארץ בני בריתם. יחידות רבות של הצבא האוגנדי, השתמשו במשאיות האספקה שלהן כדי לשאת את עושרן החדש, שנלקח מטנזניה הרחק מהחזית.{{הערה|{{cite web|url=http://www.onwar.com/aced/chrono/c1900s/yr75/ftanzaniauganda1978.htm|title=Armed Conflicts Event Data: Tanzanian-Ugandan War 1978-1979| publisher=OnWar.com|date=16 December 2000|accessdate=December 2013}}}}
המשלחת הלובית הייתה מאורגנת מיחידות של צבא לוב וארגונים נוספים. הטנזנים, התקדמו צפונה ל[[קמפלה]], אך נעצרו ליד הביצה העמוקה שמצפון ל[[לוקאיה]]. הטנזנים החליטו לשלוח את חטיבה 209 ישירות לכביש המהיר שמעל הביצה, בעוד חטיבה 208 עקפה את הקצה המערבי של הביצה, כחלופה למקרה שהכביש נחסם או נהרס.
בין ה-[[10 במרץ]] ל-[[12 במרץ]] [[1979]], התרחש קרב לוקאיה בין הצבא הטנזני לצבא הלובי, אשר נתמך בכמה יחידות של הצבא האוגנדי. ב-10 במרץ, יחידה לובית התנגשה עם הכוח הטנזני בלוקאיה, וגרמה לחטיבה 201 הטנזנית לסגת בחזרה באי-סדר. התקפת נגד טנזנית נערכה ב-[[11 במרץ]], בהשתתפות חטיבה 201 המאורגנת מחדש אשר התקיפה מדרום וחטיבה 208 מצפון מערב. מתקפת הנגד הטנזנית הייתה מוצלחת וכמעל 200 חיילים לובים נהרגו.
הכוחות הטנזנים לא נתקלו בהתנגדות קשה לאחר קרב לוקאיה. הם התקדמו מערבה לעבר הבירה [[קמפלה]], תחילה כבשו את [[נמל התעופה הבינלאומי אנטבה]] לאחר כמה קרבות והגיעו לאחר מכן לקמפלה ב-[[10 באפריל]] [[1979]].
מעט יחידות לוביות או אוגנדיות התנגדות באופן קשה, אבל הבעיה של הכוחות הטנזנים הייתה חוסר ב[[מפה|מפות]] של קמפלה. אידי אמין נמלט תחילה ל[[לוב]] ולאחר מכן ל[[ערב הסעודית]]. הכוחות הלובים נמלטו ל[[ג'ינגה]] וחזרו לבסוף דרך [[קניה]] ו[[אתיופיה]]. הצבא הטנזני נשאר באוגנדה כדי לשמור על השלום במדינה וה-UNLF ארגן בחירות על מנת להחזיר את אוגנדה לשלטון אזרחי.
==לאחר המלחמה==
===אוגנדה===
התקופה שלאחר הדחתו של [[אידי אמין]] הייתה תקופה עזה של לחימה פוליטית על מנת להיות בשלטון באוגנדה בין יריבים פוליטיים ואתניים. [[יוסוף לול]] מונה לנשיא אוגנדה הזמני בין ה-[[13 באפריל]] ל-[[20 ביוני]] [[1979]]. ביוני 1979, בעקבות מחלוקת על היקף הסמכויות הנשיאותיות,
===טנזניה===
שורה 63:
==ההיבט התקשורתי על המלחמה==
הסרט '''"עלייתו ונפילתו של [[אידי אמין]]"''' יצא לאחר המלחמה. הסרט מתאר בפשטות רבה את הרקע למלחמה ואת המלחמה עצמה. לפי הסרט, אמין מצהיר על כוונתו לפלוש ל[[טנזניה]], בין היתר בגלל תמיכת טנזניה בפעולות גרילה נגד אוגנדה, וכן משום ש"אוגנדה תהיה אז גדולה מאוד על המפה". לאחר שהסרט הראה את הכוחות האוגנדים פולשים לטנזניה וקטעי צילום של הנשיא [[ג'וליוס נייררה]] מדבר, קריין הסרט מצהיר כי צבא ממושמע בעל 30,000 חיילים פלש לאוגנדה (הכוונה היא לצבא הטנזני). ההגנות האוגנדיות מוצפות בקלות, ואמין ויועציו נמלטים מאוגנדה.
==קישורים חיצוניים==
| |||