שרה ואנג'לינה גרימקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
 
== ילדות ונעורים ==
שרה נולדה ב-[[26 בנובמבר]] 1792 ב[[דרום קרוליינה]], שישית מתוך 14 ילדים והבת השנייה של מרי סמית' וג'ון גרימקה.{{הערה|Mark E. Perry, ''Lift Up Thy Voice: The Grimke Family's Journey from Slaveholders to Civil Rights Leaders'', Viking Penguin, New York: 2002, p. xi}} אנג'לינה נולדה בשנת 1805 והייתה בת הזקונים במשפחה. אמן הייתה עקרת בית וחברה פעילה בקהילה, מנהיגה באגודת הצדקה של נשות צ'ארלסטון והקדישה מזמנה לעתיםלעיתים קרובות ל[[עוני|עניים]] ולנשים שהיו [[אסיר]]ות ב[[בית כלא|בית הכלא]]. אמונותיה ופעילויותיה הרבות מנעוה מלפתח יחסי רוך וחיבה עם ילדיה.{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 23}} אביהן היה בעל מטעים עשיר, [[קולונל]] בצבא [[המהפכה האמריקאית|המהפכה]] ושופט בבית המשפט העליון בדרום קרוליינה, אשר האמין באדיקות בעבדות ובכפיפותן של נשים.{{הערה| ,Catherine H. Birney ''The Grimke Sisters: Sarah and Angelina Grimke- the first American women advocates of abolition and woman’s rights'', Lee and Shepard publishers, Boston: 1885, p. 5}}{{ש}}
 
חינוכה של שרה גרימקה עיצב את עתידה כפעילה למען ביטול העבדות וכפמיניסטית. בילדותה הייתה מודעת לנחיתות החינוך לו זכתה לעומת זה של אחיה. בתור ילדה הפתיעה את משפחתה בעצמאותה ובחוש הצדק המפותח שלה, שהתבטא בעיקר בסלידתה מהצורה בה התייחסו ל[[עבדות בארצות הברית|עבדים]] בביתה.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p. 7}} למרות העובדה שכולם סביבה זיהו את האינטליגנציה יוצאת הדופן שלה, נמנע ממנה מלקבל חינוך שחרג מעבר לגבולות החינוך של הנערות במעמדה, לא כל שכן להגשים את חלומה להפוך ל[[עריכת דין|עורכת דין]]. שרה למדה עם מורים פרטיים בתחומים שנחשבו הולמים לצעירה דרומית צעירה באותה התקופה וכללו לימוד [[צרפתית]], [[רקמה]], [[ציור]], [[מוזיקה]], מיומנויות בניהול משק בית ו[[כללי נימוסים והליכות]].{{הערה| Gerda Lerner, ''The .Grimke Sisters from South Carolina: pioneers for women’s rights and abolition'', Oxford university press, New York: 1998, p. 15}} אביה איפשר לה ללמוד באופן עצמאי [[גאוגרפיה]], [[היסטוריה]] ו[[מתמטיקה]] מן הספרים בספרייתו וכן איפשר לה לקרוא את ספרי החוק שלו, אך בלם את שאיפתה ללמוד [[לטינית]].{{ש}}
שורה 14:
אנג'לינה תוארה במכתבים וביומנים שנכתבו על ידי חברי המשפחה כצדקנית, סקרנית ובטוחה בעצמה. משום ששרה, הקרובה אליה ביותר, גידלה אותה בתחושה שהיא לא פחות שווה מאף אחד אחד אחר, ומשום שבאופייה הייתה מוחצנת ממנה, לא התאימה לדמות הנערה הדרומית של העת ההיא. בביוגרפיה "האחיות גרימקה מדרום קרוליינה" כתבה ההיסטוריונית גרדה לרנר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעולם לא נתפס אצל אנג'לינה שהיא צריכה לציית לשיפוטם העליון של קרוביה הגברים או שאיש כלשהו עשוי לתפוס אותה כנחותה פשוט משום היותה אישה".|מקור=Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 52}}{{ש}}
לעתיםלעיתים פגעו תכונות אלו בחבריה ובבני משפחתה והסעירו את [[דרום ארצות הברית|החברה הדרומית]] השמרנית. לדוגמה, כאשר הגיע זמנה של אנג'לינה לעבור את טקס האישור [[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|בכנסייה האפיסקופלית]] בגיל 13 היא סירבה לדקלם את הנדרים הדרושים משום שלטענתה לא תוכל להסכים להם.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p. 40}}{{ש}}
 
ב-1805, שנת הולדתה של אנג'לינה, יצא תומאס, האח האהוב ביותר על שרה, ללמוד בבית הספר ל[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת ייל]]. בזמן ביקוריו בבית שיתף את שרה בדברים שלמד וברעיונותיו אודות הסכנות שב[[נאורות]] וחשיבות הדת. רעיונות אלה, בשילוב עם לימודיה הסודיים את החוק, היו אלה שהיוו חלק מהבסיס של עבודתה המאוחרת כפעילה חברתית. אביה אמר לה שלו הייתה גבר, הייתה הופכת לעורך הדין הטוב ביותר בדרום קרוליינה. כמה עשורים אחר כך כתבה:
שורה 38:
 
===הצטרפות לארגון נשים למען ביטול העבדות===
האחיות הצטרפו בשנת [[1835]] לארגון נשים שפעל למען ביטול העבדות ובו היו חברות נשים נוספות מהקהילה הקווייקרית דוגמת לוקרשיה מוט. הארגון לא זכה לעידוד מהקהילה הקווייקרית ואף הותקף מצד גורמים שונים מהקהילה ומחוצה לה.{{הערה|שם=פרי125|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'' p. 125}} הארגון הוקם מלכתחילה עקב תחושת הנשים כי אף על פי שתמיכתן בארגון למען ביטול העבדות התקבלה בשמחה, הרי שלא ניתן להן מקום בשורות הארגון עצמו. באופן זה, לעתיםלעיתים קרובות הרגישו נשים את חוסר השוויון העמוק בין נשים וגברים בארצות הברית דווקא במסגרת פעילות נגד העבדות ולמען שוויון. הגברים דאגו לכך שהנשים יישארו במקומן "הראוי", דהיינו יחזיקו בתפקידים שזוהו כנשיים גם במסגרת הפעילות לביטול העבדות, ממש כפי שבעלי העבדים בתורם דאגו לכך שהשחורים לא יזכו ל[[אמנציפציה]].{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 125}} בתמיכתה של לוקרשיה מוט, שהייתה בעצמה כומרה חשובה בקהילה הקווייקרית, אנג'לינה ושרה גרימקה התנערו סופית מאגודת החברים הקווייקרית של פילדלפיה והתפנו להקדיש עצמן לאגודה האמריקאית נגד העבדות.{{הערה|שם=פרי125}}{{ש}}
 
בשנת [[1836]] עברו ל[[ניו יורק]] ואחרי תקופת הכשרה בנושא היו מוכנות לצאת למאבק לביטול העבדות. לראשונה מזה זמן רב הרגישו בביטחון שהן ממלאות את ייעודן ושהן מוקפות בחברים שהם שותפים אמתיים לדרך. שרה פרסמה את ה"אגרת אל הכמורה של המדינות הדרומיות" שעוררה הדים רבים בדרום, ועל אף שנאסרה לפרסום והפצה במדינות הדרומיות בכל זאת נקראה בידי רבים. היא בחרה את מטרתה היטב שכן חלק נרחב מאנשי הכמורה בדרום קראו שוב ושוב לבחון את סוגיית העבדות, אך הנושא דוכא בידי פוליטיקאים ואנשי ממון.{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 145}} שרה כתבה: