אלבסטר – הבדלי גרסאות

השם העברי בהט מופיע פעם אחת בתנ"ך בתחילת [[מגילת אסתר]] בתיאור החצר בו נערך משתה אחשוורוש "חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוץ וארגמן, על-גלילי כסף, ועמודי שש; מיטות זהב וכסף, על ריצפת בהט-ושש--ודר וסוחרת" (פרק א' פסוק ו'). השם הלועזי אלבסטר הגיע מה[[יוונית]] אך מקורו לוט בערפל. קיימת טענה כי השם היווני "אלבסטריטס" מקורו מהעיירה אלבסטרון ב[[מצרים העתיקה]], שלידה היו מכרות של אבן זו, אבל כנראה שהעיירה דווקא קרויה על שם המינרל ולא להפך. קיימת גם טענה כי מקור השם מ[[ערבית]]. הסבר אפשרי נוסף לשם הוא [[בקבוק]]י ה[[בושם]] הקטנים העשויים מאלבסטר הקרויים אלבסטרה.

אלבסטר מקלציט מכונה לעתיםלעיתים "אלבסטר אוריינטלי", שכן הדוגמאות הראשונות לשימוש בו הגיעו מ[[המזרח הרחוק]]. האלבסטר האוריינטלי היה [[חומר גלם]] מבוקש בגילוף בקבוקי בושם או משחות קטנים הקרויים אלבסטרה. במצרים העתיקה עשו שימוש באלבסטר להכנת [[כד קנופי|כדים קנופיים]] וחפצי קודש וקבורה אחרים. [[סרקופג]] נהדר, המגולף מגוש אחד של אלבסטר קלציטי שקוף למחצה, נתגלה על יד [[ג'ובאני בלצוני]] ב-[[1817]] בקברו של [[סתי הראשון]] ב[[תבאי (מצרים)|תבאי]]. ומצוי כיום ב[[מוזיאון סואן]] ב[[לונדון]].

מקורות מקובלים לאלבסטר מקלציט הם [[זקיף|זקיפים]], מרצפת ומקירות של [[מערה|מערות]] שנוצרו ב[[אבן גיר]] או [[טרוורטין]] (בעברית נטף), קלציט ששקע במי מעיין רוויי סידן. שקיעת הקלציט בשכבות רצופות גורמת לתצורת הרצועות אותה ניתן לראות לעתיםלעיתים קרובות בחתך של [[שיש]], הקרוי שיש-אוניקס או אלבסטר-אוניקס, או לעתיםלעיתים [[אוניקס]] בלבד, מינוח שגוי שכן האוניקס הוא סוג של מינרל [[סיליקה|סיליקטי]]. את האלבסטר נהגו המצרים לעבד במקומות בקרבת [[סואץ (עיר)|סואץ]] ו[[אסיוט]]. יש מחצבות אלבסטר עתיקות רבות בהרים המשקיפים אל מישור [[אל עמרנה|תל אל עמרנה]]. שיש-אוניקס נחצב בקנה מידה גדול במחוז [[אוראן]] שב[[אלג'יריה]]. ב[[מקסיקו]] יש מרבצים מפורסמים של סוג ירוק עדין ב[[לה פדררה (מקסיקו)|לה פדררה]] שבמחוז [[טקאלי]] שבקרבת [[פואבלה]]. שיש-אוניקס מצוי גם במחוז [[טאהואקן]] ובמספר מקומות ב[[קליפורניה]], [[אריזונה]], [[יוטה]], [[קולורדו]] ו[[וירג'יניה]].

על מנת לצמצם את השקיפות של האלבסטר וליצור אטימות כשל שיש אמיתי, נוהגים לטבול את הפסלים באמבטיית מים ומחממים את המים בהדרגה לטמפרטורת רתיחה, פעולה הדורשת זהירות רבה, שכן חימום בלתי מווסת גורם לאבן לקבל גוון לבן חיוור דמוי גיר. נראה כי השפעת החימום גורמת לייבוש חלקי של הגבס. בטיפול נאות האבן דומה מאוד לשיש אמיתי וידועה כ"מרמו די קסטלינה".