חופש אקדמי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ההיגיון בחופש אקדמי: clean up, replaced: [[סין (אזור) ← [[הרפובליקה העממית של סין באמצעות AWB
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אידיאל, לעיתים
שורה 2:
 
==ההיגיון בחופש אקדמי==
התומכים בחופש אקדמי מאמינים כי החופש לחקור המוקנה לתלמידים ולחברי [[סגל אקדמי]], הוא מרכיב מהותי להגשמת מטרות האקדמיה. קהילות אקדמיות הן מטרה תכופה לניסיונות כפיה הודות ליכולתן לעצב ולשלוט בזרימת [[מידע]]. כאשר אנשי אקדמיה מנסים ללמד או להפיץ ברבים אידאליםאידיאלים או עובדות שאינן נוחות לקבוצות פוליטיות מסוימות או לרשויות השלטון, הם עלולים למצוא עצמם מטרה לניסיונות להשחיר פניהם, לפטרם ממשרתם, לשלילת חירותם, או אפילו לאיומים על חייהם. כך למשל ה[[סוציולוג]] המצרי [[סעד אדין איברהים]], פרופסור ב[[האוניברסיטה האמריקאית בקהיר|אוניברסיטה האמריקאית בקהיר]], נעצר בשנת 2000 במצרים ונכלא למשך למעלה משנה, בשעה שהיה מעורב ביצירת [[סרט דוקומנטרי]] על אי-סדרים במערכת הבחירות במצרים{{הערה|1=http://www.ssrc.org/publications/items/items_5.1-2/defending_dangerous_minds.pdf}}.
 
גורלו של המחקר בתחום ה[[ביולוגיה]] ב[[ברית המועצות]] מדגים מדוע ל[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] חייב להיות עניין בהגנה על חופש אקדמי. ביולוג סובייטי בשם [[טרופים ליסנקו]] דחה את התגליות המדעיות המערביות בתחום הביולוגיה והציע גישה חדשה, שאיננה מדעית, לביולוגיה (אשר כונתה בשם [[ליסנקואיזם]]) ואשר התבססה על עקרונות [[מטריאליזם דיאלקטי]]. רעיונותיו של ליסנקו, אשר הועילו ל[[תעמולה]] הסובייטית, זכו לאהדת השלטון והוא הפך למנהלה של האקדמיה הסובייטית למדעי ה[[חקלאות]]. ליסנקו יזם וניהל טיהורים בקרב מדענים אשר לדעתו בטאו "רעיונות מזיקים", דבר שהוביל לכליאתם, הגלייתם ומותם של מאות מדענים סובייטים. רעיונותיו של ליסנקו יושמו בקואופרטיבים חקלאיים בברית המועצות וב[[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. על פי הערכות, הירידה ביבולים, בין השאר כתוצאה מיישום רעיונות אלה, הובילה ל[[רעב המוני]] ולמותם כ-30 מיליון איש בסין לבדה{{הערה|1= Jasper Becker Hungry Ghosts: Mao's Secret Famine }}.
שורה 14:
הרעיון של חופש אקדמי כזכות של חברי סגל אקדמי (ב[[גרמנית]] Lehrfreiheit) היא חלק בלתי נפרד מן ה[[תרבות|תרבויות]] האקדמיות המערביות הבולטות: גרמנית, אנגלית, צרפתית וצפון אמריקאית. כל ארבע התרבויות הללו מכירות בזכותם של חברי סגל לחקור ולפרסם את ממצאיהם ללא הגבלה, אולם קיימים הבדלים בין התרבויות השונות באשר למידת החירות של איש הסגל בעת ההוראה בכיתה.
 
במסורת ההוראה הגרמנית החופש האקדמי אף כולל את זכות המרצה לנסות ולשכנע את תלמידיו לאמץ את השקפותיו ואת שיטתו הפילוסופית{{הערה|1=Walter P. Metzger (1955). Academic Freedom in the Age of the University. New York: Columbia Univ. Press}}. יחד עם זאת, קיימת ציפיה ולעתיםולעיתים אף איסור מפורש על אנשי סגל אקדמי להביע את השקפותיהם הפוליטיות מחוץ לכיתת הלימוד. אולם, בכל הנוגע לחומר ההוראה, לא מוטלת על המרצה כל חובה ללמד חומר מסוים ואין הגבלה באשר לנושאי ההוראה.
 
ב[[ארצות הברית]] מוגדרת סוגיית החופש האקדמי במידה רבה על ידי ה"הצהרה על חופש אקדמי וקביעות משנת 1940". בין עקרונות ההצהרה נקבע כי "מורים זכאים לחירות מוחלטת בדיון על נושאי מחקרם". ההתאחדות האמריקאית של המרצים באוניברסיטאות (American Association of University Professors) מקיימת מגעים קבועים עם אוניברסיטאות, מכללות, כולל מוסדות הוראה פרטיים ודתיים, כדי ליישם את העקרונות הללו כבסיס ליחסים החוזיים עם אנשי הסגל. ההתאחדות מקיימת "רשימה שחורה" של מוסדות הוראה אשר הפרו את עקרונות ההצהרה.