ניבול פה – הבדלי גרסאות

'''ניבול פה''' הוא דיבור בשפה שאינה ראויה, על נושאים שעל פי כללי ה[[נימוס]] הצִנעה יפה להם, ובפרט איברים מוצנעים שב[[גוף האדם]] ומעשים מוצנעים, כגון [[יחסי מין]]. שימוש ב[[קללה|קללות]] נחשב אף הוא לניבול פה, אך לעתיםלעיתים ניבולי פה רבים מסווגים וקרויים בלשון העם כ"קללות". לעתיםלעיתים ביטויים שנחשבים גסים מקבלים משמעות [[מטאפורה|מטאפורית]] או [[אלגוריה|אלגורית]], ויוצאים מההקשר של ניבול פה.

לעתיםלעיתים שוּנָה הביטוי כדי שלא ייחשב גס; למשל הביטוי "הנשים תשגלנה" כאשר ב[[קרי וכתיב|קרי]] יש לקרוא "תשכבנה", ([[ספר ירמיהו|ירמיהו]] [[S:ירמיהו יג טז|י"ג, טז]], [[ספר זכריה|זכריה]] [[S:זכריה יד ב|י"ד, ב]]). שינוי הביטוי מופיע גם בפסוק {{הדגשה|שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל-שְׁפָיִם וּרְאִי, אֵיפֹה לֹא שגלת (שֻׁכַּבְתְּ)...|ירמיהו ג ב|ירמיהו ג' ב}}.

חלק נכבד מהדיבורים שהם בגדר ניבול פה כולל מילות [[סלנג]] וביטויי סלנג. ביטויים רבים משמשות מילים העוסקות באיברים המוצנעים כדי לסמן תארים, מצבים, או דמויות, גם בהקשר לא מיני. לדוגמה: "יש לו [[אשך|ביצים]]", "קפוץ לי", "מעניין את ה[[עכוז|תחת]] שלי", "[[שק לי בתחת]]", "שמוק", "[[זין (סלנג)|זין]]" וכדומה. לעתיםלעיתים שאלת היותו של ביטוי ניבול פה נבחנת על-פי הקשרו. המילה "[[כוסית]]" תיחשב בהקשרים מסוימים לניבול פה, אך בהקשרים אחרים, ובפרט בפיהם של צעירים, היא משמשת כדרך מחמיאה לתיאור אישה יפה, ללא כל כוונה של ניבול פה.

אחד המניעים החזקים העומדים מאחרי ניבול פה הוא רצון ל[[השפלה נפשית|השפיל]] ולזלזל במושא ניבול הפה. דבר זה רווח במיוחד כאשר ישנם יחסי מרות כמו למשל בתחומי ה[[צבא]], שם ישנה "התמחות מיוחדת" במילים בוטות וגסות, ומפקדים (במיוחד בדרגים הנמוכים) משתמשים כדבר שבשגרה בניבול פה כדי לגעור בפיקודים על רשלנות וזלזול, כמו בביטויים "נמושות", "קוקסינלים", "מה שעשיתם היה זריקת זין", או "נרדמתם בהרצאה כמו נבלות סרוחות, לופתי עכוז שכמותכם". האפקט הפסיכולוגי של הטחת מילים בוטות וגסות, מסייע למפקד להטיל את מרותו על החיילים. בדומה השימוש בניבול פה יכול להיות בין יריבים, שאין ביניהם יחסי מרות, ונועד במטרה להעצים איום כלפי הזולת ולסמן לו שהמאיים הנעזר בניבול פה, הוא מסוכן ואין להקל ראש באיומיו. לעתיםלעיתים השימוש בניבול פה נעשה במטרה לבטא ולהחצין [[כעס]], או להפגין סלידה נפשית ומאיסה מאדם, תנועה או תופעה.

פסקי דין נכתבים בדרך כלל תוך הקפדה על [[לשון נקייה]], אך לעתיםלעיתים השופט חורג מכך. בפסק דין שבו קבע השופט כי כלל לא היה מקום להגשת [[כתב אישום]], הוסיף ואמר כי מדובר בבלון: "שכל מה שיש בו באותו בלון, זה מעט אוויר חם ותו לא. אוויר זה שמילא את הבלון והגביהו אל על לשמחת הצופים ולהשתאותם, השתחרר בסופו של דבר ויצא בנפיחה יגעה, שלא זו בלבד שלא נשמעה כלל לאוזניהם הכרויות של הצופים, אלא שלא הניבה אפילו במעט ריח רע לרפואה". בערעור על פסק דין זה{{הערה|1=עפ 70643/01 מדינת ישראל נ' אביגדור קהלני, ניתן ב-25.10.01}} שללה השופטת [[דבורה ברלינר]] את השימוש באמירה זו, וציינה "זוהי אמירה בוטה וקשה במיוחד". שותפתה לפסק הדין, השופטת י' שטופמן, עסקה אך ורק באמירה זו וציינה "אכן, אין הצדקה לכך שעולם הדימויים העשיר של בית משפט קמא יעסיק את ערכאת הערעור, שהרי, איש איש וסגנונו, איש איש ודימויו. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מלהעיר כי זכאים המתדיינים כולם, תובעים ונאשמים כאחד, גם אלה שטענותיהם נדחות על ידי בית משפט, כי בית המשפט ינהג בהם בכבוד ובנימוס, ומוטב היה לו לבית משפט קמא להימנע מאותה הערה בוטה ומיותרת לחלוטין".