ריינהולד גליאר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
|||
שורה 7:
בשנת [[1901]] הוא החל ללמד מוזיקה ו[[סרגיי פרוקופייב]] היה בין תלמידיו הראשונים. בשנים [[1913]]-[[1920]] כיהן גליאר כ[[פרופסור]] בקונסרבטוריון של [[קייב]]. בשנת [[1920]] עבר למוסקבה, מונה ל[[פרופסור]] ל[[הלחנה]] ב[[הקונסרבטוריון של מוסקבה|קונסרבטוריון של מוסקבה]] וכיהן בתפקיד זה עד לשנת [[1941]]. גליאר היה בעל תואר דוקטור לביקורת מוזיקה.{{הערה|1=גרוב}}
בשנות ה-30 הרבה גליאר בהופעות מוזיקה קלאסית ברחבי [[ברית המועצות]], אך בכול התקופה הסובייטית לא נסע אל מעבר לגבולות המדינה. במשך עשור, עד לשנת [[1948]] היה עסקן באיגוד המלחינים הסובייטי. גליאר נחשב לממשיך דרכם של מלחינים רוסים של [[המאה ה-19]]. התקפות שנת [[1948]] של ראשי המשטר הסובייטי על המלחינים לא נגעו בגליאר, שהיה אהוד על המשטר והוצג כמלחין סובייטי למופת. ה[[בלט]] שלו, "הפרג האדום", ששמו שונה ל"הפרח האדום" כדי להסיר חשש של קשר ל[[אופיום]], סיפר על פועלת [[סין (אזור)|סינית]] המקריבה את חייה כדי להציל מנהיג מרד מנבלים [[קפיטליזם|קפיטליסטים]]. הבלט הכיל [[סולם פנטטוני|סולמות פנטטוניים]] לשם נופך אכזוטי ואת [[האינטרנציונל]], להדגשת הצד הפוליטי. באותה רוח יצא לארגן את חיי המוזיקה ב[[אזרבייג'ן]]. את המוזיקה שלו השמיעו בקולי קולות ברמקולים בתחנות הרכבת, לאות ולמופת לעם הסובייטי.{{הערה|1=נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 206-205}}
גליאר נפטר ב[[מוסקבה]] ונטמן ב[[בית העלמין נובודוויצ'י]]. ב[[רוסיה]] וב[[אוקראינה]] נקראו על שמו מוסדות רבים להוראת מוזיקה. בהנחיית של נכדתו פועל ב[[מוסקבה]] [[מוזיאון]], המוקדש לחייו ויצירותיו.
| |||