צווארון לבן – הבדלי גרסאות

עובדי הצווארון הלבן, שהיוו מיעוט בחברה ה[[חקלאות|חקלאית]] ובראשית ימי החברה התעשייתית, הפכו לרוב במדינות המתועשות. המהפכה הטכנולוגית יצרה דרישה רבה לעבודות משרדיות והפחיתה משמעותית את מספר המשרות הדורשות עבודה ידנית במפעלים (ראו: [[אבטלה טכנולוגית]]). באופן כללי, רמת השכר של עובדי הצווארון הלבן גבוהה יותר מזו של עובדי הצווארון הכחול, אם כי רבים מעובדים אלה אינם מרוויחים שכר הגבוה משמעותית מ[[השכר הממוצע במשק]]. בנוסף, במספר הולך וגדל של [[חברה (תאגיד)|חברות]] לא מועסקים כלל עובדי צווארון כחול, מאחר שפיזית הן אינן מייצרות שום דבר, ובמקום זאת ישנה [[היררכיה]] של עובדי צווארון לבן. בסביבת עבודה כזו העובדים מתלבשים לרוב אותו הדבר, והבדלי הדרגות ביניהם באים לידי ביטוי בסמכויות המואצלות להם, בגודל ואיכות מרחב העבודה או המשרד, בהטבות שלהן הם זוכים וכמובן בגובה המשכורת עצמה.

 

 

ה[[סוציולוג]] ה[[אמריקאי]] [[סי. רייט מילס]] ערך מחקר מעמיק על עובדי הצווארון הלבן, ופרסם את מסקנותיו בספר בשנת [[1951]]. בספרו הוא טען שעובדי הצווארון הלבן סובלים מתחושה חזקה של [[ניכור]], הנובעת מכך שהם אינם מוכרים רק את זמנם, אלא הם נאלצים אף למכור את אישיותם ולעשות זאת "עם חיוך על הפנים". הוא הביא כדוגמה את [[סוכן ביטוח|סוכני הביטוח]] (דוגמה שהייתה קרובה ללבו, מאחר שאביו היה סוכן ביטוח).