רומן חניכה – הבדלי גרסאות

'''רומן חניכה''' (ב[[גרמנית]]: '''Bildungsroman'''), נקרא בעברית לעתיםלעיתים גם "רומן התחנכות", הוא [[סוגה ספרותית]] שהתפתחה בתקופת [[הנאורות]] ב[[גרמניה]]. המונח [[תחדיש|נטבע]] על ידי ה[[פילולוג]] ה[[גרמנים|גרמני]] [[יוהאן קרל סימון מורגנשטרן]] (Morgenstern) בהתייחסותו לספרו של [[יוהאן וולפגנג פון גתה|גתה]] "[[וילהלם מייסטר]]" (1795 - 1796), שנחשב לספר הראשון בסוגה זו. רומן החניכה עוסק בהיבטים ה[[פסיכולוגיה|פסיכולוגיים]], ה[[מוסר]]יים והחברתיים של [[התבגרות]] הגיבור.

החל מסביבות תחילת [[המאה ה-20]] עברה סוגת רומן החניכה שינויים והתפתחויות. למשל, ביותר ויותר רומני חניכה, תהליך גדילת הגיבור והשתלבותו בחברה אינו מגיע לידי השלמה. כך לדוגמה ב"[[תוף הפח]]" של [[גינטר גראס]], "[[דמיאן]]" של [[הרמן הסה]], "[[מוטל בן פייסי החזן]]" של [[שלום עליכם]] או "[[ספר הדקדוק הפנימי]]" של [[דויד גרוסמן]]. תופעה זו בסוגת רומן החניכה לעתיםלעיתים מכונה "אנטי-בילדונגסרומן", ולעתיםולעיתים נתפסת כהתפתחות בתוך מסגרת הסוגה, בהתאם לרוח הזמן.