|
==בתקופה הקלאסית==
שירים שנכתבו להזדמנויות ספציפיות היו נפוצים ביוון כבר בימי קדם - לעתיםלעיתים קרובות לא ככלי לביטוי אישי, אלא כזיכרון לאישיות דגולה שמתה או כדי להנציח אירועים חשובים. השירים הללו הופיעו לעתיםלעיתים קרובות על מצבות זיכרון, אנדרטאות ופסלוני מנחה לאלים. שירים אלו כונו "אפיגרמה" (ברבים: אפיגרמטה; בעברית [[מכתם]]), כלומר: כתובת (מן הקידומת היוונית אפי-, "על", והפועל "גראפיין", לכתוב), וספציפית כתובת שנועדה להיחרט על מצבה או אנדרטה ([[אפיטף]]).
יצירה מסוג זה, בהכרח היא קצרה. דבר זה עלה בקנה אחד עם הנטייה היוונית לפשטות וקיצור בהבעת רגשות אישיים, והמכתמים אכן מתאפיינים בגישה של "מעט המחזיק את המרובה": מילים מעטות המצליחות לתאר רגש או קו מחשבה יחיד, לעתיםלעיתים קרובות עם כמה רובדי משמעות. המכתמים התפתחו בהדרגה והפכו מכתובות מצבה לצורה שירית מוכרת, מגמה שהגיעה לשיאה בתור הזהב של [[אלכסנדריה]]. בסביבות שנת [[60 לפנה"ס]] אסף מלאגרוס איש גדר מבחר של טובי המכתמים שחיברו קודמיו ובני זמנו והכין מהם חיבור יחיד. אוספים של כתובות-מצבה, או של שירים בנושא מסוים, כבר נערכו בעבר, על ידי [[פולמון מאיליון]] ואחרים, אבל מלאגרוס היה הראשון שיישם את הרעיון בקנה מידה נרחב. האסופה שהכין, לקט מפרי עטם של 46 משוררים, וכן מכתמים רבים מפרי עטו, נקראה "סטפנוס" (Στεφανος), כלומר "הזֵר" או "עטרת הראש": בשיר המהווה הקדמה הוא השווה כל משורר לפרח כזה או אחר. השירים היו מסודרים בסדר אלפביתי, על פי האות הראשונה של כל מכתם.
בתקופת הקיסר [[טיבריוס]] (על פי מקורות אחרים, [[טראיאנוס]]) הורחב האוסף של מלאגרוס על ידי בעל-מכתמים אחר, פיליפוס מסלוניקי - הראשון שהשתמש במילה "אנתולוגיה". האוסף שלו, שנכללו בו יצירות של שלושה עשר משוררים מאוחרים יותר ממלאגרוס, היה מסודר גם הוא בסדר אלפביתי, וכלל שיר מבוא, שלא השתווה באיכותו לשירי מלאגרוס.
|
