ח'יתאן – הבדלי גרסאות

המילה הייתה נפוצה בשבטי ערב עוד בתקופה הטרום-[[אסלאם|אסלאמית]], כבר אז שימשה המילה טקס פולחני וכנורמה לאומית (בני [[חצי האי ערב]] נקראו "אומת אל-ח'יתאן" امـّة الختان - אומת הנימולים). במאות שלאחר מות הנביא [[מוחמד]] קיבלה המילה את משמעותה הדתית ב[[שריעה]] המוסלמית. למרות שאין ב[[קוראן]] אזכור מפורש למילה, המנהג מיוחס לפסוק "זכור את ניסיונות אללה את אברהם במצוות אשר מולאו" (סורת העורב, פסוק 124), מפסוק זה נגזרת ב[[חדית']] המילה על כל הגברים. ייחוסה של המילה ל[[אברהם]] מחוזקת בקביעת החדית' שמאז ימיו לא הקיף ערל את ה[[כעבה]].

 

 

המילה נהוגה כמעט בקרב כל המוסלמים, ורובם רואים בה מצווה דתית. מקובל שטעמה הוא שמירה על ה[[היגיינה]], אותה מחייב האסלאם לצורך היטהרות לתפילה. חשיבות המילה למתאסלם נובעת מכך שלפני המילה תפילתו אינה מתקבלת, הוא אינו יכול לעלות ל[[חאג']], אינו יכול להעיד במשפט ואינו רשאי לשחוט בהמה למאכל.