ז'אק רו – הבדלי גרסאות

הרטוריקה שלו הביאה במהירות להצתתן של התקוממויות בדרישה למזון ולחוסר יציבות; במשתמע ולעתיםולעיתים במפורש הבהירו ה"נזעמים" שמבחינתם, המונטניארדים לא היו שונים במאומה מהז'ירונדינים ומה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]] ששלטו בעבר. [[מקסימיליאן רובספייר]], שפחד כי רו מאיים על השלטון, האשים אותו בהיותו סוכן זר שמנסה לפגוע בממשלה המהפכנית וב"וועד לשלום הציבור". לאחר שלא נזקקו לו עוד נגד הז'ירונדינים, הפך לאיום חריף עליהם. [[ז'אן-פול מארה]], אחת הדמויות הפופולריות בקרב הסנקילוטים שהכומר חלק רבות מדעותיו, פנה נגדו באחת ושמט את בסיס כוחו בקרב ההמונים. מארה האשים אותו מעל דפי עיתונו, "חבר העם" ("L'Ami du peuple"), בהיותו כומר מזויף שמתעניין בדת רק כל עוד היא יכולה לספק לו הכנסה. באותם ימים הידקו המונטניארדים את שליטתם במדינה והחלו את הגלישה ל[[שלטון הטרור]], שה"נזעמים" עמדו להיות קרבנותיו הראשונים. ההצהרות של "מניפסט הנזעמים" היו חריפות דיין כדי להביא לגירושו ממועדון ה[[קורדליירים]].{{הערה|William Doyle, The Oxford History of the French Revolution, Oxford University Press, 2002. עמ' 250-252.}}

עם מות רו והתפוררותה של סיעת "הנזעמים", ניסו ז'אק אבר וסיעת ה[[אברטיסטים]], שהיו קיצוניים כמוהם בדרישה לטרור ולחיסול האויבים אך שמרנים למדי בתחום הכלכלי, לזכות בתומכיו. ב-1795 ניסה הפופוליסט [[פרנסואה נואל באבוף|"גרקכוס" באבוף]] להחיות את תוכניתם החברתית עם גיבוי אידאולוגי שיטתי יחסית. באבוף הוצא להורג אך נחשב לעתיםלעיתים ל[[קומוניסט]] הראשון בהיסטוריה.