שעת השמד – הבדלי גרסאות

בניגוד למקרים בהם ישנה סכנה לקיים מצוות מחמת שיקולים צדדים, שבהם ישנו חיוב לעבור ולא להיהרג מלבד בשלוש עבירות חמורות, שבהן הדין יהרג ואל יעבור{{הערה|סנהדרין דף ע"ד עמוד א'}}. אך בשעת השמד ישנו חיוב להקפיד על כל המצוות אפילו על הקלות שבהם, אף במחיר של הצלת חיים, מאחר ומצבשמצב זה עלול להתפתח ולהוביל להתבוללות מוחלטת.

מבואר בתלמוד שאפילו על דבר קל חייב למסור עלמו למיתה, אף שאינו מצווה וכך פירש רש"י: "ערקתא דמסאנא: שרוך הנעל, שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בעניןבעניין אחר, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוהמצווה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם".

לעניןלעניין הדלקת נר חנוכה, אף שמ[[עיקר הדין]] אמרו בתלמוד שיש להדליקו על פתח ביתו באופן שכל העוברי אורח יראו את הנרות, אך "בשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו"{{הערה|{{בבלי|שבת|כא|ב}}}}. ואף שבשעת השמד, יש למסור את הנפש אפילו על מצווה קלה, יש שכתבו על פי הראשונים{{הערה|רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן שבת מט א.}} שלא אמרו כן אלא במקום שנאנס לעבור בקום ועשה על אחת מהמצוות, אבל במקום שהוא עובר ב'שב ואל תעשה' אינו מחויב למסור נפשו למיתה, אמנם אם רצה למסור נפשו אף על זה, הרשות בידו.

יש מהאחרונים{{הערה|ביאור הב"ח אורח חיים תרעא.}} שכתב שדווקא במקום שגזרו לבטל המצווה לגמרי חייב למסור עצמו למיתה, ולכך בנר חנוכה מאחר וניתןשניתן להדליק בתוך הבית ולקיים בכל את המצווה, אין לו למסור עצמו למיתה, ולכך תיקנו שידליקנה על שולחנו.

ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] הנאצים לא הייתה כלל מטרה של המרת דת, אלא ראייה של היהודים כגזע ביולוגי ורצון להשמידם בלי קשר לאמונתם. התנאים במחנות היו קשים ביותר, ובין היתר נאלצו לחלל שבת באופן קבוע. למרות זאת יש עדויות רבות על יהודים שקיימו מצוות תוך סכנת מוות{{הערה|[http://zachor.michlala.edu/halacha/shut-2.asp שו"ת], זכור - אמונה בימי השואה}}{{הערה|{{מטח|[[יפה אליאך]]|שמירת המסורת היהודית בקרב האסירים היהודים במחנות-הריכוז|16225}}}} על אף שמבחינה הלכתית לא היו חייבים לעשות זאת. לעומת זאת נכפה על ה[[יודנראט|ייודנראט]] לעתיםלעיתים קרובות להעביר את יושבי הגטאות למוות; היו שהזהירו מלעשות זאת מאחר שמדובר בעבירה על אחת מ[[שלוש עברות החמורות]], שפיכות דמים.