מוסטפא כמאל אטאטורק – הבדלי גרסאות

 

ב-19 בספטמבר 1918 החל [[קרב מגידו]] והארמייה השמינית שישבה באזור החוף החלה בנסיגה. כמאל הורה לכוחותיו לסגת לכיוון ירדן, אולם כוחות הארמייה השביעית נקלעו למלכודת טופוגרפית וספגו אבידות רבות מידי חיל האוויר הבריטי ב[[הקרב בנחל תרצה|קרב בנחל תרצה]]. שרידי הארמייה המשיכו בנסיגה לכיוון סוריה והשתתפו ב[[קרב סמח']]. למרות זאת הצליח כמאל להסיג את כוחותיו צפונה ולבסס קו הגנה צפונית ל[[חלב (עיר)|אלפו]]. כמאל נחשב כגנרל העות'מאני היחיד שלא הפסיד בקרב במהלך מלחמת העולם הראשונה.

[[קובץ:Mustafa Kemal Atatürk (1918).jpg|שמאל|ממוזער|מוסטפא כמאל אטאטורק במדי הצבא (1918).]]

 

===מנהיג לאומי===

{{הפניה לערך מורחב|מלחמת יוון-טורקיה}}

 

היוונים הבינו את האיום הנשקף מצעד זה למעמדם במערב אנטוליה, וקידמו את כוחותיהם אל תוך טורקיה על מנת לפגוש את כוחותיו של מוסטפא. לאחר שהתקדמו את מרבית הדרך לאנקרה, הובסו היוונים על ידי מוסטפא כמאל וסגנו איסמט פאשה (לימים [[איסמט אינני]]) בקרבות [[מלחמת יוון-טורקיה#1921: בלימת ההתקדמות היוונית וניצחונות הטורקים|סקריה]] (אוגוסט-ספטמבר [[1921]]) ודומלופנר (אוגוסט [[1922]]). ב-[[9 בספטמבר]] 1922 השיבו כוחותיו של מוסטפא כמאל את איזמיר לטורקיה. ניצחונו של מוסטפא במלחמת העצמאות הציל את ריבונותה של טורקיה. [[הסכם לוזאן]] ביטל את הסכם סוור, וטורקיה השיבה לעצמה את כל שטח אנטוליה ותראקיה המזרחית מידי יוון.

 

===כנשיא טורקיה===

 

מאידך גיסא, מוסטפא כמאל היה לאומן טורקי, השואף ליצירת מדינה טורקית הומוגנית. על פי הסכמה עם הממשלה היוונית, רוב המיעוט היווני גורש מהמדינה, והוחלף בזרם של פליטים טורקים מיוון ומ[[בולגריה]]. ה[[כורדים]] לא נרדפו, אך מוסטפא התעקש כי המדובר בטורקים אתנים. נאסר עליהם השימוש בשפתם ובתרבותם.

שחרור האישה קיבל דחיפה מעצם נישואיו של מוסטפא כמאל בשנת [[1923]] לאישה בשם לטיפה אושאקי, שהייתה בעלת חינוך מערבי. השניים התגרשו בשנת [[1925]]. מספר חוקים עודדו שינוי זה בחברה המסורתית, ובשנת [[1934]] קיבלו הנשים [[זכות בחירה]] לפרלמנט, ואת הזכות להיבחר כנציגות לפרלמנט.

 

 

 

בשנת [[1931]] נוסחה ה[[אידאולוגיה]] הרשמית של התנועה הכמאליסטית, אשר הייתה עתה למפלגה בשם [[מפלגת העם הרפובליקאית|מפלגת העם הרפובליקנית]]. ששת העיקרים של האידאולוגיה, שכונו "[[ששת החצים]]", היו: רפובליקניזם, לאומיות, עממיות, ממלכתיות, חילוניות ומהפכנות. לפני ניסוח זה, בשנת [[1930]], הורה אטאטורק לפתחי אוקייר ביי לארגן מפלגת [[אופוזיציה]] על מנת לשמור על הדמוקרטיה. פתחי ייסד את מפלגת הרפובליקה הליברלית, שלא נבדלה כמעט ממפלגת העם הרפובליקנית אלא בהתנגדותה ל"ממלכתיות". לאחר שנציגי המפלגה החלו להתנגד גם ל"מהפכנות" והראו עמדות ריאקציונריות, הורה פתחי ביי על סגירת המפלגה.

יורשו של אטאטורק, [[איסמט אינני]], יצר [[פולחן אישיות]] לאטאטורק לאחר מותו, הנמשך עד עצם היום הזה. אף שלאחר [[מלחמת העולם השנייה]], כשטורקיה הפכה לדמוקרטיה של ממש, איבדה המפלגה הכמאליסטית מכוחה, פניו ושמו של אטאטורק נוכחים כיום בכל מקום בטורקיה - על בנייני ממשלה, על גבי כל שטרי הכסף, ואפילו בבתים פרטיים של אזרחים טורקיים רבים. פסלי ענק של אטאטורק נמצאים במקומות רבים בטורקיה, [[נמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק|נמל התעופה הבינלאומי באיסטנבול]] נושא את שמו, [[אצטדיון אטאטורק]], [[סכר אטאטורק]], וכן גשרים ומבנים רבים.

 

 

מורשתו של אטאטורק עדיין ניכרת בצבא הטורקי, הרואה עצמו כשומר הלאומיות הטורקית והחילוניות. קצינים כמאליסטים פעלו בשנת [[1960]] ובשנת [[1980]] נגד משטרים בהם ראו סטייה מעקרונות אטאטורק. אפילו בימינו המשטר בהנהגתו של [[רג'פ טאיפ ארדואן|ארדואן]] נזהר בנושאים רבים שלא להרגיז את הקצינים ה"כמאליסטים" בצבא. כוחו של הצבא, והנטייה הבדלנית הכמאליסטית, נותרו מכשול בדרכה של טורקיה אל [[האיחוד האירופי]]. אולם לאחר סדרת מהלכים להחלשת כוחו של הצבא והפלג הכמאליסטי, ולאחר מספר שינויים חוקתיים שנעשו בשנת 2011, נחלשה מורשתו של אטאטורק. עם זאת, הממשל הנוכחי ממשיך להצהיר על דבקותו במורשת אטאטורק וממשיך את הסגידה לדמותו.

[[קובץ:Mustafa Kemal Ataturk Memorial in Yehud, Israel.jpg|שמאל|ממוזער|240px|אנדרטת אטאטורק ב[[יהוד]]]]

*בשנת [[2002]] הוקמה [[מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע]]. ליד המצבה ניצב פסלו של אטאטורק.

*[[הקרן הקיימת]] הקימה לזכרו את חניון אתאטורק, במורדות הכרמל בסמוך ל[[כרם מהר"ל]].

*ב[[תל אביב]] יש רחוב על שמו.