הלכה – הבדלי גרסאות

במהלך הדורות חלק ההלכה הפך לכינוי לספרים העוסקים ב[[פסיקת הלכה|פסיקת ההלכה]] בלבד, כמו ה[[שולחן ערוך]]. כך למשל ה[[תלמוד]], שהיה נחשב ברובו כספר הלכה, הפך לחלק עצמאי בתורת ישראל שהעיסוק והפרשנות בו אינם נחשבים ללימוד הלכה. בנוסף לכך, בכל דור חוברו ספרי הלכה חדשים שפסקו מתוך מכלול דעות וביררו את דברי קודמיהם, ובכך הפכו את כתביהם לספרים עיוניים שאינם מהווים את עיקר לימוד ההלכה. כך תפס ה[[תלמוד]] את מעמד ה[[משנה]],{{הערה|[[s:סוטה כב א|סוטה כ"ב]] "תנא התנאים מבלי עולם מבלי עולם ס"ד אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן". [[רש"י]]:"שמורין הלכה מתוך משנתן - קאמר שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד יש משניות הרבה (במשניות) דאמרינן הא מני פלוני הוא ויחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ועוד שאינן יודעים במחלוקת תנאים הראשונים הלכה כדברי מי הלכך מורין הוראות טעות".}}, ספרי ה[[רי"ף]] וה[[רמב"ם]] החליפו אותו בתורם, ובהמשך ה[[ארבעה טורים|טור]] וה[[שולחןוהשולחן ערוך]] נטלו את הבכורה לעומת כתבי ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]].

התפיסה המסורתית גורסת שההלכה אמורה להשתמר בדיוק כפי שנקבעה במקור ולא להשתנות בהתאם לשינויי תפישה חברתיים ולא מסיבות אחרות. שינויים שכן בוצעו מיוחסים בדרך כלל לשיבושים במסורת, או לפשרות הכרחיות הנוגעות לצורות הפסיקה ולא להלכה היבשה{{הערה|ר' למשל [[שולחן ערוך]] [[אורח חיים]] [[s:שולחן ערוך אורח חיים תרח|תרח ב]], "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין"}}. תפיסה זו קשורה באמונה שמקור ההלכה כולה ממסורת שנאמרה למשה ב[[הר סיני]]: "... הראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש"{{הערה|{{בבלי|מגילה|יט|ב}}}}. הסברים שונים ניתנו לעובדה שקיימות מחלוקות בין החכמים, הסבר אחד גורס ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים", כלומר המסורת עצמה העבירה את האפשרויות השונות לפרשנות{{הערה|{{בבלי|עירובין|יג|ב}} ועוד, במיוחד [[s:גיטין ו ב|גיטין ו ב]] "אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר".}}. הסבר אחר{{מקור}} שהדיונים נובעים משכחת פרטים. מבין אלו שנוקטים בהסבר השני, יש טוענים שה[[השגחה פרטית|השגחה]] דואגת שההלכה תיקבע לפי ה"אמת", כלומר ההלכה המקורית.

רשימה זו מכילה רק את ספרי ההלכה המרכזיים ביותר. אלפי ספרי הלכה נוספים נכתבו במהלך הדורות. ספרי ההלכה המוזכרים, חוברו על מכלול הלכות, חלקם (כמו ה[[רי"ף|הלכות רב אלפס]] וה[[שולחןוהשולחן ערוך]]) רק על [[מצוות הנוהגות בזמן הזה]] (ב[[חוץ לארץ]], להוציא [[מצוות התלויות בארץ]]) וחלקם (כמו ה[[יד החזקה]] של הרמב"ם) על כל חלקי ההלכה או על מכלול נושאים.

כיום, רווחת יותר הגישה הראשונה, השולטת בחברה החרדית, אם כי לא באופן מוחלט. רוב הפוסקים ישתדלו להימנע מלחלוק על ספרים שנתקבלו בעם ישראל כספרי ההלכה המובהקים, כמו [[משנה תורה]] ו[[שולחןושולחן ערוך]]. יש לציין שהרבה מקרים גם הכתוב בספרים אלו לא נתקבל להלכה, והיחס אליהם הוא של העדפה ולא של קבלה מוחלטת.

כאמור, ברוב תפוצות ישראל לימוד ההלכה השתנה מתקופה לתקופה, החל מהתלמוד, בהמשך ספרי הרי"ף, הרמב"ם ושאר ספרי הפסק של הראשונים. לאחר חיבור ה[[ארבעה טורים|טור]] וה[[שולחןוהשולחן ערוך]], תפסו ספרים אלו את עיקר לימוד ההלכה{{הערה|להוציא את [[יהדות תימן]] שהסתמכה בעיקר על הרמב"ם.}}, והם מהווים את ספרי ההלכה הבסיסיים מתקופתם ועד היום.