הוועד היהודי-האמריקאי – הבדלי גרסאות

[[קובץ:AJC.png|280px|שמאל|סמליל הארגון]]

 

 

==היסטוריה ==

 

בשנותיו הראשונות, הוועד היה הארגון החשוב ביותר של יהודי ארצות הברית, כאשר גם המהגרים חשו תלות במנהיגיו. הארגון שאב כוחו לא ממספרים, אלא מן האיכות ומן המעמד של חבריו שנבחרו בקפידה. בדרך כלל עמדו בראשו יהודים שהתערו היטב בחברה, מבוססים כלכלית ונטייתם הדתית רפורמית. למשל, [[אוסקר שטראוס]] (Strauss), שהיה שר העבודה וידיד התנועה הציונית, השופטים [[מאיר סולצברגר]] (Solzberger), שהיה הנשיא הראשון של הוועד, ו[[לואי מרשל]] (Louis Marshall), שהחליפו ב-[[1912]], ובעל ההון [[יעקב שיף|ג'ייקוב שיף]] (Schiff).

מרשל, שהוכר כמנהיגה של יהדות [[ארצות הברית]], עמד ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] בראש הארגון עד מותו ב-[[1929]]. החליף אותו [[פליקס ורבורג]] (Warburg) שכיהן עד [[1937]]. משנות הארבעים הראשונות עמד בראש הוועד [[ג'וזף מ. פרוסקאואר]] (Proskauer), שתחילה הפך חזרה את הכיוון המתקרב-לציונות. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] חזר ושינה הוועד את עמדתו לנוכח המציאות בה ארץ ישראל הייתה המקלט היחיד לפליטי השואה, ותמך לאחר התלבטות ב[[תוכנית החלוקה]], אפילו לאחר שארצות הברית חזרה בה מתמיכתה בהחלטה.

 

 

הוועד היה הארגון היהודי הראשון שחידש את הקשרים עם גרמניה לאחר השואה. זמן קצר לאחר [[איחוד גרמניה]], פתח הארגון משרד ב[[ברלין]]. בתחילת מאי 2006 הוזמנה [[אנגלה מרקל]] לנאום בכנס לציון מאה שנה לקיומו של הוועד. זו הייתה הפעם הראשונה שקנצלר גרמני הוזמן להופיע בפני העצרת השנתית של הארגון.{{הערה|[[אלדד בק]], '''הקנצלרית: מרקל, ישראל והיהודים''', עמ' 315-314.}}

 

[[קטגוריה:יהדות ארצות הברית: ארגונים]]