דולר אמריקאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ארצות הברית |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
| שם בשפת המקור = United States dollar
|תקן ISO הוא=USD
|משתמשים=[[ארצות הברית]], [[פנמה]], [[מזרח טימור]], [[אל סלוודור]], [[אקוודור]], [[איי הבתולה הבריטיים]] (שייך ל[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]), [[איי מרשל]]
|אינפלציה=
|מקור אינפלציה=
שורה 17:
|רבים= דולרים
|רבים יחידת משנה 1= סנטים
|מטבעות בשימוש= [[סנט (מטבע אמריקני)|1¢]], [[ניקל (מטבע אמריקני)|5¢]], [[דיים (מטבע אמריקני)|10¢]], [[קוורטר (מטבע אמריקני)|$¼]],[[האלף (מטבע אמריקני)|$½]], $1
|שטרות בשימוש= $1, $2, $5, $10, $20, $50, $100
|בנק מרכזי=[[הבנק הפדרלי]] (פדרל ריזרב)
|אתר בנק מרכזי=[http://www.federalreserve.gov/ http://www.federalreserve.gov/]
שורה 24:
'''דולר אמריקני''' הוא ה[[מטבע]] הרשמי של [[ארצות הברית]]. כמו כן הוא משמש במדינות רבות כ[[עתודת מטבע חוץ]]. [[הבנק הפדרלי]] אחראי על הדפסתו והפצתו של הדולר. הסימן הנפוץ ביותר לדולר הוא [[סימן הדולר]] ($). בתקן [[ISO 4217]] סימנו הוא '''USD'''. [[קרן המטבע הבינלאומית]] משתמשת גם בסימון $US. בשנת [[2007]] תפוצתו הכוללת של הדולר המזומן עמדה על כ-829 מיליארד דולר, רובם מוחזקים מחוץ לגבולות ארצות הברית{{הערה|[http://www.newyorkfed.org/aboutthefed/fedpoint/fed01.html אתר הבנק הפדרלי ניו יורק]}}.
ארצות הברית היא אחת מבין מספר מדינות שהמטבע שלהן קרוי "[[דולר]]". מספר מדינות משתמשות בדולר האמריקני כ[[הילך חוקי]], ובמדינות אחרות הוא משמש כמטבע בפועל.
הסימון הבינלאומי המקובל לדולר הוא $, וכאשר רוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני (להבדיל מדולר של מדינה אחרת) משתמשים בסימון $US או {{משמאל לימין|U$}}.
שורה 40:
גרסה זו נראית בעייתית עקב העובדה שהשם פזו ("משקל" ב[[ספרדית]]) הוטבע על המטבעות רק מ-1864. אולם הכינוי "פסו" קיים כבר מ-1537.
== חלוקה לשטרות ומטבעות ==
[[קובץ:US $10 1934 Note Front.jpg|ממוזער|שמאל|250px|פני שטר 10$ משנת [[1934]], [[אלכסנדר המילטון]], שר האוצר הראשון של [[ארצות הברית]]]]
[[קובץ:US10dollarbill-Series 2004A.jpg|ממוזער|ימין|פני שטר 10$ משנת [[2004]], השטר היחיד בצבע הכתום]]
שורה 50:
[[קובץ:Obverse of the series 2009 $100 Federal Reserve Note.jpg|ממוזער|255px|שמאל|הצד הקדמי של שטר ה-100$ החדש, [[2009]]. דיוקנו של פרנקלין השתנה בשטר זה]]
[[קובץ:500 USD note; series of 1934; obverse.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטר 500 דולר משנת [[1934]] עם פניו של [[נשיא ארצות הברית|הנשיא ה-25 של ארצות הברית]] [[ויליאם מקינלי]]]]
הדולר האמריקני מחולק לרוב למאה [[סנט (מטבע)|סנט]]. חלוקות נוספות הן לעשרה [[דיים (מטבע אמריקני)|דיים]] או לאלף [[מיל (מטבע)|מיל]]. השם "[[דיים (מטבע אמריקני)|דיים]]" מתייחס היום למטבע של עשרה סנט. החלוקה למיל אינה מקובלת מחוץ לחישובים מסוימים בתחום ה[[מס]]. בימינו נמצאים בתפוצה [[שטר כסף|שטרות]] של ערכים נקובים הגדולים מדולר אחד ו[[מטבע]]ות בעלי ערך נקוב הנמוך מדולר אחד. ישנם בנמצא גם מטבע של דולר אחד וגם שטר באותו הערך, אך השטר נפוץ בהרבה. בעבר הודפסו גם שטרות בעלי ערך נקוב נמוך מדולר. מטבעות [[זהב]] הוטבעו בשווי של עד עשרים דולר.
[[קובץ:US $10 1901.jpg|ממוזער|250px|שמאל|שטר 10$ המפורסם משנת [[1901]]]]
מטבעות אמריקניים מוטבעים ב[[מטבעה]] הלאומית האמריקנית. שטרות דולריים מודפסים בידי מדפיס ממשלתי מיוחד (Bureau of Engraving and Printing) עבור [[הבנק הפדרלי]] מאז שנת [[1914]]. תחילה הודפסו שטרות בפורמט גדול. בשנת [[1928]] הוחל בהדפסת שטרות בפורמט קטן, מסיבות שיוסברו בהמשך.
הדפסת שטרות בערך של מעל מאה דולר הופסקה בשנת [[1946]] והשימוש בהם כהילך חוקי הופסק בשנת [[1969]]. שטרות אלו שימשו בעיקר בעסקאות בין [[בנק]]ים וכן בקרב [[פשע מאורגן|הפשע המאורגן]]. מסיבה אחרונה זו ציווה הנשיא [[ריצ'רד ניקסון]] על הפסקת השימוש בשטרות אלו. עם התקדמות הבנקאות הממוחשבת, התייתר הצורך בשטרות אלו ממילא. בין השאר הודפסו בעבר שטרות בעלי ערך נקוב של $500, $1,000, $5,000, $10,000 ו-$100,000.
נכון להיום מדיניות הבנק הפדרלי היא ביצוע החלפה יזומה של עיצובי השטרות מידי שבע שנים. מדיניות זו נקבעה לצורך מלחמה בזייפני הכספים.
אחת מתכונות המדיניות של הבנק היא שינוי צבעי השטר מן הירוק הנוסטלגי והוצאתן של הדמויות מן עיגוליהם. השלב הראשון היה להגדיל את עיגולי הראשים, וכיום בוטלו לגמרי. כמו כן, החל משנת [[2004]] החלה מדיניות שינוי צבעי הדולר, שנראתה לראשונה בשטר ה-10$, שצבעו הוחלף ל[[כתום]]. כיום, הוחלף צבע שטר ה-20$ לירוק ים, שטר ה-50$ הוחלף ל[[אדום]], שטר ה-100$ הוחלף לירוק מעורב עם סגול ושטר ה-5$ הוחלף לסגול. כיום, השטרות היחידים אשר מודפסים בצורתם המקורית מתקופת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] הם שטרות ה-1$ וה-2$.
שורה 78:
[[קובץ:5dollar.jpg|ממוזער|250px|שמאל|פני שטר 5 דולר משנת [[1928]]]]
[[קובץ:USD notes.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השטרות השונים, מהדורת [[2005]]. למרות כל החידושים, מהדורה זו עדיין הנפוצה שבהן]]
בתפוצה סדירה נמצאים מטבעות בערך של [[סנט (מטבע אמריקני)|1 סנט]] ("[[פני]]"), 5 סנט ("[[ניקל (מטבע אמריקני)|ניקל]]"), 10 סנט ("[[דיים (מטבע אמריקני)|דיים]]"), 25 סנט ("[[קוורטר (מטבע אמריקני)|קוורטר]]"), 50 סנט (האלף) ו-1 דולר. השטרות שבתפוצה סדירה הם בשווי של $1, $2 (לא שכיח), $5, $10, $20, $50 ו-$100.
מטבעות בעלי ערך של 1 דולר לא זכו מעולם לפופולריות. מטבעות דולר עשויי [[כסף (יסוד)|כסף]] הוטבעו בשנים [[1794]] עד [[1935]] עם מספר הפוגות קצרות. מטבע [[נחושת]]-[[ניקל]] בעל גודל דומה הוטבע בשנים [[1971]] עד [[1978]]. בשנת [[1979]] הוכנס לשימוש מטבע דולר על שם [[סוזן ב. אנתוני]], שלא התקבל יפה בציבור בשל דמיונו הרב למטבע ה-25 סנט. משום כך הופסק ייצורו במהרה, אבל ככל מטבע אמריקני אחר הוא עדיין הילך חוקי. בשנת [[2000]] הוכנס לשימוש מטבע דולר חדש על שם [[סקגווי]], שהפעם הקפידו לשוות לו מראה ייחודי משלו. גם מטבע זה לא זכה להיקלט בציבור, והשימוש בשטר הדולר האחד רווח בהרבה מהשימוש במטבע בעל אותו הערך.
במהלך ההיסטוריה האמריקנית הוטבעו גם מטבעות בשווי של חצי סנט, 2 סנט, 3 סנט, 20 סנט, $2.5 ו-$3. כולם עדיין שווים להלכה את הערך הנקוב שלהם, אבל במציאות הם בעלי שווי גבוה בהרבה בקרב [[איסוף מטבעות|אספני מטבעות]].
שורה 87:
הדולר נבחר לשמש כמטבע הלאומי של ארצות הברית ב־[[6 ביולי]] [[1785]], והיה בכך למטבע הלאומי הראשון המבוסס על שיטה עשרונית.
עד שנת [[1974]] היה ערכו של הדולר צמוד ל[[כסף (יסוד)|כסף]], [[זהב]] או לצירופים שונים של השניים. בשנים [[1792]]-[[1873]] היה הדולר האמריקני מגובה בידי כסף וזהב ביחס של 15:1 בשיטה שכונתה "דו-מתכתית". בעקבות סדרת תיקונים בחקיקה בשנים 1873-[[1900]] הופחת חלקו של הכסף לעומת חלקו של הזהב עד שבשנת 1900 הוצמד הדולר לזהב בלבד, והסדר זה המשיך בתיקונים קלים בלבד עד שנת [[1971]].
בתקופת ההצמדה הדו-מתכתית, הדולר הוגדר שווה ערך ל-371.25 [[גריין (יחידת מידה)|גריין]] כסף (24.06 [[גרם]]) או 24.75 גריין זהב (1.60 גרם) וניתן היה להמירו במטבעה בכסף או בזהב ביחס 15:1. בעקבות ירידת ערכה של מתכת הכסף, הומר בשנת [[1834]] יחס המתכות ל-16:1, על ידי הפחתת ערך הזהב של הדולר ב-6% ל-23.2 גריין (1.50 גרם).
גילויים של מרבצי כסף גדולים במערב [[ארצות הברית]] בשלהי [[המאה ה-19]] הביא לעימות פוליטי. מצדו האחד ניצבו גורמים קרובים למגזר החקלאי כמו [[מפלגת גרינבק האמריקנית]] שביקשו לשמר את השיטה הדו-מתכתית כדי להביא ל[[אינפלציה]] בערך הדולר שתקל על החקלאים לשלם את חובותיהם. מולם ניצבו גורמי [[בנקאות]] ו[[מסחר]] מן [[החוף המזרחי (ארצות הברית)|החוף המזרחי]] שביקשו ליצור מטבע יציב ולעבור להצמדה לזהב בלבד. עימות זה הביא לפילוג ב[[המפלגה הדמוקרטית|מפלגה הדמוקרטית]] בשנת [[1896]] ולנאום "צלב הזהב" המפורסם של הפוליטיקאי האמריקני והמועמד לנשיאות, [[ויליאם ג'נינגס ברייאן]]. ייתכן כי עלילת [[הקוסם מארץ עוץ]] הושפעה רבות ממשבר זה.
=== תקן הזהב ===
השיטה הדו-מתכתית נשארה בתוקף עד ל-[[14 במרץ]] [[1900]], עת חוקק חוק [[תקן הזהב]] (''Gold Standard Act'') אשר הצמיד את ערכו של הדולר ל-25.8 גריין (1.67 גרם) זהב 0.9 טהור (תואם לתקן הקודם של 23.2 גריין זהב). בכך עברה ארצות הברית להצמדה מלאה של המטבע לזהב, שערכו הועמד עתה על $20.67 לאונקיית זהב.
במהלך [[השפל הגדול]] קבע הנשיא [[פרנקלין רוזוולט]] את ערכו של הדולר על $35 לאונקיה, ובכך פוחת הדולר בצו ממשלתי בשיעור של 41%.
לפי [[הסכם ברטון וודס]] (Bretton Woods) שנחתם לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], הוערכו כל המטבעות בעולם במושגים של דולר אמריקני, ובכך נקשרו באופן עקיף לערכו של הזהב. הצורך של ממשלת ארצות הברית לשמור גם על יחס ה-$35 דולר לאונקיית זהב וגם על אפשרות ההמרה ל[[מטבע חוץ]] יצר לחצים כלכליים ומסחריים.
בחודש [[מרץ]] [[1968]] הופסק הניסיון להשפיע על מחיר הזהב בשוק העולמי, ותחת זאת הוקמה שיטה "דו-שכבתית". לפי שיטה זו, בוצעו כל עסקאות הזהב בין בנקים מרכזיים במחיר בלתי-תלוי במחיר שוק הזהב החופשי. הבנקים המרכזיים סחרו בזהב ביניהם במחיר $35 דולר לאונקייה ולא סחרו עם השוק הפרטי, בעוד השוק הפרטי סוחר במחיר משתנה לפי היצע וביקוש. מחיר הזהב בשוק החופשי נקלע לתנודות הולכות וגדלות, ובשנת [[1972]] האמיר עד לרמה של מעל $70 לאונקייה. הסכם ברטון וודס החל לאבד בפועל מתוקפו. שיטת המסחר ה-"דו שכבתי" הופסקה ב[[נובמבר]] [[1973]], בשעה שמחיר הזהב הגיע עד ל-$100 לאונקייה.
ב[[שנות ה-70]], ה[[אינפלציה]] שיצרה עליית המחירים של סחורות מיובאות, במיוחד [[נפט]], יחד עם ההוצאות על [[מלחמת וייטנאם]] שלא לוו ב[[מדיניות פיסקלית|קיצוץ בהוצאות הממשלתיות]] ועם [[גירעון מסחרי]], יצרו מצב בו ערכו של הדולר היה נמוך מערך הזהב שגיבה אותו.
בשנת [[1972]] קבעה ארצות הברית את ערך הדולר על $38 לאונקייה. מכיוון שהמטבעות האחרים הוערכו במושגים של דולר אמריקני, הדבר לא פתר את חוסר היציבות שבין הדולר למטבעות האחרים. בשנת [[1975]] החלה ארצות הברית בקביעת [[שער חליפין צף]] בין הדולר לערך הזהב ולערכם של מטבעות אחרים, ובכך היה הדולר לראשונה ל[[כסף פיאט|מטבע פיאט]], שערכו אינו בא מערכה של סחורה אחרת אלא רק מצו השלטון.
מרגע שהבנקים המרכזיים הפסיקו להכתיב את ערך הדולר בזהב, עלה מחיר הזהב בצורה חדה, מה שהביע את אובדן האמון בדולר. המשקיעים העדיפו לשים את מבטחם בזהב במקום בדולר, ומחירו של הזהב הרקיע מ-$35 דולר לאונקיה בשנת [[1969]] ל-$900 דולר לאונקיה בשנת [[1980]]. ול- $1901 לאונקיית זהב בשנת [[2011]], לאחר שיא זה החלה ירידה במחירי הזהב, ובתחילת יולי [[2012]] הוא עומד על $1571 לאונקייה.
| |||