ספר מקבים א' – הבדלי גרסאות

שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' ו[[ספר מקבים ב']] נכתבו סמוך לתקופת [[מרד החשמונאים]]. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. [[יוסף בן מתתיהו]] מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

על פי [[ברוך קנאל]] נראה שהספר נכתב על ידי היסטוריון רשמי של בית חשמונאי, וניכרת בו השפעה [[צדוקים|צדוקית]]. כנהוג בספרי היסטוריה רשמיים, הפרטים הריאלים מדויקים, אולם עם זאת תיאורו חד צדדי במידה מסוימת, והוא מסתיר פרטים שונים, שאינם תואמים את מגמותיו{{הערה|ברוך קנאל, '''מלחמות הגבורה של יהודה המכבי''', מחניים, גיליון פ"ז}}.

137 שנים ל[[מניין השטרות]] עולה [[אנטיוכוס אפיפנס]] על כס המלוכה. המתיוונים מסתייעים בו לתפוס את השליטה בירושלים ובונים בה [[גימנסיון]]. על-מנת ליצור אחדות בקרב נתיניו, הוא מחליט לאסור כל אוטונומיה דתית לעמים הנשלטים עליו, מלבד הלניזם. אנטיוכוס שולח את צבאו לעלות על ירושלים, הוא הורג בה עם רב, שורף אותה ומשכן את אנשי צבאו ב[[מצודת החקרא|מצודת העיר]]. הוא שודד את כלי המקדש ואוצרותיו וגוזר גזרות קשות האוסרות על עבודת בית המקדש, מחייבות את בני העם לעבוד [[עבודה זרה]], אוסר על קיום מצוות [[ברית מילה]] ומחייב את בני יהודה לאכול מאכלים אסורים.

הגויים מסביב זועמים על חידוש עבודת המקדש, ומתחילים להרוג ביהודים תושבי ממלכותיהם. יהודה נלחם ב[[אדום (עם)|אדום]], ב[[עמון]] ובאנשי ה[[גלעד]] בהנהגת טימותיאוס. אולם, מן הגליל מגיעות ידיעות רעות על מצוקת היהודים באזור. יהודה מפצל את צבאו לשלושה כוחות משימה. האחד, בראשות שמעון, יוצא לגאול את תושבי הגליל. השני, בראשות יהודה עצמו ואחיו יהונתן, יוצא למתקפה בגלעד, והשלישי נשאר להגן על ירושלים.

יונתן שולח את יוחנן אחיו לבקש סיוע ומחסה לרכושם של האחים החשמונאים, מבני [[נביות]], שבט ערבי הקרוב ל[[מידבא]] . בני [[ימרי]] תופסים והורגים את יוחנן. יונתן ושמעון עוברים את הירדן, פושטים על בני ימרי והורגים בהם כדי לנקום את נקמת אחיהם, אולם בחזרתם, עלה עליהם בכחידס לקרב נוסף. למרותאף על פי שהם מצליחים לגרום לבכחידס אבדות כבדות, נאלצים יונתן ואנשיו לסגת ל[[עבר הירדן המזרחי]]. היוונים מציבים חיל מצב בירושלים ומבצרים רבים ב[[יריחו]], [[אמאוס ניקופוליס|אמאוס]], [[בית חורון]], [[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]], [[תמנתה פרעתון]], [[תפוח]], [[בית צור]], [[תל גזר|גזר]] ועוד. בשנת 153 מצווה אלקימוס להרוס את חומת חצר המקדש הפנימית, אולם אשר הוא מתחיל במעשיו הוא חולה, מאבד את יכולת ה[[דיבור]] ומת. בכחידס שב אל המלך דמטריוס ויהודה שוקטת במשך שנתיים.

בשנת 160 לשלטון יוון, עולה [[אלכסנדר באלאס]], בנו של אנטיוכוס אפיפנס, על עכו, כובש אותה וממליך עצמו על המדינה הסלאוקית. דמטריוס רוצה לדכא את המרד ויוצא נגדו למלחמה. שני הצדדים, אלכסנדר ודמטריוס מתחרים ביניהם על תמיכתו של יונתן. דמטריוס משיב ליונתן את בני הערובה ששהו במצודת החקרא ומאפשר לו לחזור לעיר. הנוכרים שהשאיר בכחידס בארץ נמלטים ורק בבית צור נשארים מתייוונים. אלכסנדר מגדיל לעשות ושולח ליונתן אדרת ארגמן ועטרת זהב וממנה אותו ל[[כהן גדול]]. דמטריוס מתחרה באלכסנדר על ידי מתן הטבות כספיות והנחות במסים, שחרור כל השבויים היהודים, מתן ימי חופשה רבים ליהודים בשבתות, בחגים ובראשי חודשים, מתן שכר לשלושים אלף אנשי צבא יהודים, סיפוח עכו וסביבותיה ליהודה ומימון לבניה מחדש של חומות ירושלים. יונתן לא נופל בפח ולא מאמין להצעותיו הנדיבות של דמטריוס.

* ראו ספרות נוספת בנושא (ספרי המקבים) ב [http://catalog.loc.gov/cgi-bin/Pwebrecon.cgi?Search_Arg=bs+1822&Search_Code=CALL_&PID=o4FnNZXpBR18FLZiEnVexWdPmeqT&SEQ=20101203081623&CNT=100&HIST=1 קטלוג ספריית הקונגרס] (אינדקס BS 1822-1825; [[שיטת ספריית הקונגרס]]) וב{{אלף|קטלוג=הספרייה הלאומית|חיפוש=WDC=2297|טקסט=קטלוג הספרייה הלאומית, ירושלים}} (אינדקס 229.7; [[שיטת דיואי|דיואי]]).