הבדלים בין גרסאות בדף "קלף (יהדות)"

נוספו 3,896 בתים ,  לפני שנתיים
הרחבה
(הרחבה)
תגית: עריכת קוד מקור 2017
'''קלף''' הוא [[עור (חומר גלם)|עור]] [[בהמה]] [[טומאה וטהרה|טהורה]] המשמש לכתיבת [[ספר תורה]], [[תפילין]] ו[[מזוזה|מזוזות]] - ראשי התיבות של [[סופר סת"ם|סופר '''סת"ם''']] - '''ס'''פר תורה, '''ת'''פילין, '''מ'''זוזות. כמו כן [[מגילת אסתר]] יש לכתוב על קלף. על פי ההלכה כתבי קודש אלה של היהדות חייבים להכתב על עור בהמה{{הערה|{{בבלי|שבת|קח|א}}}}. מעובד{{הערה|{{בבלי|גיטין|מה|ב}}}}.
 
על פי התלמוד ישנם שלושה סוגי קלפים לכך, "גוויל" {{אנ|Gevil}} הוא העור השלם, ועליו יש לכתוב רק ספרי תורה, בנוסף ניתן להפריד מהגוויל שתי שכבות, השכבה הדקה '''קלף''' המשמש לכתיבת תפילין, והשנייה '''דוכסוסטוס''' {{אנ|Duchsustus}} למזוזה. בסביבה יבשה מתאימה עשויים כתבים על גוויל, קלף או דוכסוסטוס להשמר אלפי שנים.
 
כיום ספרי תורה, תפילין ומזוזות נכתבים על עור שעבר עיבוד בסיד ומלח בלבד, ואז שוייף מצידו הפנימי, כך שנותר רק קלף.
 
==אופני העיבוד==
[[קובץ:עכו ספר תורה המיוחס לרמחל.JPG|ממוזער|ספר תורה המיוחס ל[[רמח"ל]] כתוב על גוויל מעובד בעפצים]]
על פי ילקוט שמעוניהמדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראה '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, שאינם כשרים לאכילה{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אארגון שאסרו. ראה בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.
===עיבוד בעפצים==
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה ב[[קמח]] שעורים, [[מלח]] ו[[עפץ|עפצים]]{{הערה|ראה {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל" שאפשר להפיק ממנו "קלף" על ידי קילוף השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]), או "דוכסוסטוס" השכבה הבשרנית.{{הערה|ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו מהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית ({{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}), לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההיפך הוא הנכון({{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}).}} צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס איננה ידועה, ולכן השימוש היחיד בצורת עיבוד זו הוא ה"גוויל".
 
המעבדים לפי שיטה זו כיום מוסיפים לפני העיבוד [[סיד]] וצואת יונים{{ראה בהרחבה, משה צארום, כשרות הגויל בימינו מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}} כדי להסיר את השיער, לאחר מכן משרים את העור במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]] משמש כעפצים{{הערה|על השימוש בו ראה [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}.
ב[[תלמוד בבלי]] מפורטים שלושה סוגי עיבוד לעור הבהמה הראויים לכתיבת סת"ם:
*ישנם '''גוויל''':שמשייפים העורמעט השלם (שלא נחלק) שהוסר שיערו הושרה בחומרי עיבוד. על פי התלמוד הבבלי עיבוד הגוויל נעשה על ידי השרייתו במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]]{{הערה|על השימוש בו ראה [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}. כיום מוסיפים לפני העיבוד סיד וצואת יונים{{מקור}}.{{ש}}ישנה מחלוקת האם שיוףאת הגוויל מצד הבשר, פוסלדבר את הגווילהשנוי לכתיבהבמחלוקת.{{הערה|ראה, יעקב כהן, קובץ ויען שמואל חלק ז, הוצאת כיסא רחמים בני ברק תשס"ד עמודים קסב-קעד. ולעומתו משה צארום, כשרות הגוויל בימינו. מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}}
*'''קלף''': לאחר העיבוד ב[[עפץ|עפצים]], מקלפים את השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]) ומעבדים אותה, והחלק שנקלף נקרא קלף.
* '''דוכסוסטוס''': לדעת התלמוד הבבלי, חומרי העיבוד הם מלח, קמח ו[[עפצים]]{{הערה|ראה {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}.
ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו משהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית{{הערה|{{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}}}, לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההיפך הוא הנכון{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}}}.
 
בימינו, עקב המעבר לעיבוד בסיד ומלח בלבד, לא ניתן להפריד את הגוויל לקלף ודוכסוסטוס. העיבוד המקובל היום הוא הכנת גוויל, ואז שיוף מצידו הפנימי עד שנותר קלף.
[[קובץ:עכו ספר תורה המיוחס לרמחל.JPG|ממוזער|ספר תורה המיוחס ל[[רמח"ל]] כתוב על גוויל]]
 
===עיבוד בסיד==
== הבדלים בין קלף לגוויל ==
החל מתקופת ה[[גאונים]], ובהיתר של [[רבינו תם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|גיטין|יא|א}}}} החלו להשתמש בסוג קלף אחיד לכל כתבי הקודש מסיבות שונות, בהן חוסר הידיעה לחלק את העור לשניים, והקושי להפריד עור שעבר תהליך עיבוד רק ב[[סיד]] ומלח לשתי שכבות. לאחרקלף העבודשעובד בסיד ומלח העור נמתח ועוברבלבד, ו[[ליטוש|שיוף]] בצידו הפנימי{{הערה|כלומר לא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד.}}, כדי להכשירו לכתיבה בצד זה. סוג זה נקרא בלשון הגאונים 'ריק' או גם בשם הסתמי 'קלף'.
[[קובץ:Yemenite Sefer Torah on Givil 200 years old.jpg|ממוזער|ספר תורה מתימן כתוב על גוויל]]
 
לדעת [[פירקוי בן באבוי]] הסיבה לכך החלה בתקופת מלכות רומי שלא להשתמש בכתבי הקודש, ובכך נשכח צורת העיבוד המובאת בתלמוד, לאחר כיבוש [[מוחמד]] השתמשו הסופרים בקלפים שקנו מהערבים, שהיו מעובדים רק במלח וסיד, {{ציטוט|ובכל ספרים ראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב בריק זה אלא משנים מועטים מפני שמנהג שמד הוא שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדים את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגויים שעשו לכתוב בהם עבודה זרה, והיו כותבים ספרי תורה ומחזורין מפני שהוקל עליהם בדמו ובכתבו|מקור=פרקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמוד 560}}
[[רב נטרונאי גאון]] הביא את דעת [[רב משה גאון]] שהתיר סוג עיבוד זה, ואף ציין שרוב הציבור סומכים על היתר זה מפני "שאין מי שיודעים לעשות אותו גויל כתקנו" ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך". דברי רב משה גאון הובאו בעוד מקומות בספרות הגאונים. לדעת הרבה גאונים{{הערה|מהם [[רב האיי גאון]] (אוצר הגאונים מסכת גיטין עמוד 92), תשובת הגאונים הרכבי סימן סג.}} והרמב"ם עיבוד זה הוא פסול{{הערה|ראה תשובת הרמב"ם סימן קס"ב (מהדורת בלאו)}}.
[[רבינו תם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|גיטין|יא|א}}ובהרחבה בספר מחזור ויטרי}}, התיר לכתחילה לכתוב בסוג עיבוד זה שלדבריו עדיף על העיבוד שנעשה בעפצים, כמו כן לדבריו אין חובה לעבד בעפצים דווקא הוא מסתמך על דברי התלמוד ב[[מסכת מנחות]]{{הערה|{{בבלי|מנחות|לא|ב}}}} שאין צורך דווקא בעיבוד עפצים. {{ציטוטון|ונראה לי שהעור המעובד בעיבוד טוב כגון שלנו שהוא טוב ממלח וקמח ועפצים שהוא כשר ואין צריך עיפוץ...מכאן סמכתי להכשיר עיבוד שלנו וראייתי מהקומץ רבה}}, מקור נוסף מוצא ר"ת מדברי התלמוד במסכת גיטין{{הערה|{{בבלי|גיטין|יא|א}}}} שהעיבוד בעפצים גורם לקושי במחיקה, ולדברי ר"ת גם עיבוד בסיד גורם לקושי זה ולכן הוא מותר.
 
עיבוד זה הוא העיבוד המקובל כיום לכתיבת סת"ם, המעבדים בצורה זו מולחים את העור לאחר ההפשטה מצד הבשר למשך כמה ימים עד יבוש העור, לאחר מכן שורים אותו במים כדי שיתרכך שוב, לאחר השריה שורים במשרת סיד כמה ימים עד שהשערות יוכלו לרדת בקלות על ידי משיכה ביד, לאחר הורדת השערות, העור נשטף במים, מגרדים את שאריות הבשר והקרומים והשומנים היטב, לאחר מכן שורים אותו שוב בסיד מרוכז יותר למשך כמה ימים, לאחר ההשריה העור נשטף ונמתח על ידי סד מיוחד לכך, לאחר יבושו משייפים אותו לצד הבשר עד שיהיה ראוי לכתיבה.
 
=== הבדלים בין קלף (של ימינו) לגוויל ===
* צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש ב[[אוג הבורסקאים]], הגורם לגוויל להיצבע בגווני [[חום (צבע)|החום]]{{הערה|ישנם שצבעו לאחר מכן את הגווילים בצבע אדום או צהוב. לחלופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגוויל התקבל כלבן}}, ואילו צבעו של הקלף הוא [[לבן]], [[בז']] [[אפור]] או [[שחור]].
* הגוויל כבד יותר מאשר הקלף, ודבר זה מתבטא בהולכה והגבהה של הספר תורה.
 
== להלכה ==
לדעת ה[[רמב"ם]] וה[[שולחן ערוך]], [[הידור מצווה|ישנה עדיפות]] לעיבוד לכתוב סת"ם המעובד בעפצים, ספר תורה על גוויל, מזוזות על דוכסוסטוס, ותפילין על קלף (ראו הרחבה בערך [[ספר תורה#הקלף|ספר תורה]]). בנוסף לשיטתם יש לעבד את עור הבהמה ב[[עפץ|עפצים]].{{ש}}
 
בעקבותמאידך דעת התוספות, כתב ה[[רמ"א]] בעקבות דעת התוספות, שעדיף לכתוב על קלף, המעובד בסיד ואין לכתוב על גוויל. משום שהקלף נאה יותר, ומשקלו של הספר תורה פוחת{{הערה|ספר [[שפתי כהן]] סימן רע"א סק"ט}}. וכן נוהגים ה[[אשכנזים]].{{ש}}
החל מתקופת ה[[גאונים]], ובהיתר של [[רבינו תם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|גיטין|יא|א}}}} החלו להשתמש בסוג קלף אחיד לכל כתבי הקודש מסיבות שונות, בהן חוסר הידיעה לחלק את העור לשניים, והקושי להפריד עור שעבר תהליך עיבוד רק ב[[סיד]] ומלח לשתי שכבות. לאחר העבוד בסיד ומלח העור נמתח ועובר [[ליטוש|שיוף]] בצידו הפנימי{{הערה|כלומר לא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד.}}
, כדי להכשירו לכתיבה בצד זה. סוג זה נקרא בלשון הגאונים 'ריק' או גם בשם הסתמי 'קלף'.
בעקבות דעת התוספות, כתב ה[[רמ"א]] שעדיף לכתוב על קלף, ואין לכתוב על גוויל. משום שהקלף נאה יותר, ומשקלו של הספר תורה פוחת{{הערה|ספר [[שפתי כהן]] סימן רע"א סק"ט}}. וכן נוהגים ה[[אשכנזים]].{{ש}}
בקרב יהודי המזרח (עיראק, סוריה, טורקיה, יוון, מרוקו, תוניס ותימן) נהגו כדעת השולחן ערוך וכתבו ספרי תורה על גווילים, וכך גם ספרי התורה של ה[[ר"ן]] והרב [[יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)|יצחק אבוהב]]{{הערה|אור תורה טבת תשנ"ו דף ש"ג}}.
 
קובץ:XFG669.JPG|תפילת פיטום הקטורת כתובה על קלף
קובץ:קלף, נוצה ודיו.jpg|קלף, קולמוס ודיו - משמשים את סופרי הסת"ם לכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
[[קובץ:Yemenite Sefer Torah on Givil 200 years old.jpg|ממוזער|ספר תורה מתימן כתוב על גוויל]]
 
</gallery>