צבר (סלנג) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: חשד למילים בעייתיות אות סופית באמצע מילה חזרות עריכה חזותית |
מ שוחזר מעריכות של 84.108.56.236 (שיחה) לעריכה האחרונה של אלעדב. |
||
שורה 1:
[[קובץ:Pear Cactus.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הצמח והפירות שהיוו השראה לכינוי]]
[[קובץ:Israeli flag & cactus.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עציץ עם קקטוסים ודגל ישראל]]
'''צבר''' הוא מושג שהחל כסלנג והפך לחלק מ[[השפה העברית]] ה[[שפה תקנית|תקנית]], והוא משמש ככינוי לכל [[יהודים|יהודי]] יליד [[ארץ ישראל]]. כמילת סלנג היא בוטאה ב[[מלעיל]], אך כמילה תקנית היא מבוטאת ב[[מלרע]].
המילה נגזרה משמו העברי של ה[[קקטוס]] האמריקאי הנפוץ בישראל - [[צבר מצוי]]. ההשוואה לצמח ה[[מדבר]]י הקוצני, ש[[פרי]]ו המתוק והרך מחופה קוצים, מרמזת שהישראלי הצבר מחוספס ו"קוצני" כלפי חוץ אך רך ומתוק מבפנים. בנוסף, השוואה זו משמשת כמטאפורה לקליטתו של צמח הצבר במרחב הישראלי, אשר עלתה כה יפה, עד שהוא נעשה לאחד מסמלי המקום של ארץ ישראל.{{הערה|1=ראו: אלמוג ע'. הצבר - דיוקן,
עם עובד, 1997}}
נכון לשנת 2016, 76% מ[[יהדות ישראל|יהודי ישראל]] הם צברים, 45% - צברים בדור שני ויותר.{{הערה|שם=continent_2016|[http://cbs.gov.il/shnaton68/st02_09.pdf Jews, by Continent of Origin, Continent of Birth & Period of Immigration — 2016]}}
==מקור הכינוי
על פי הסוציולוג [[עוז אלמוג]] מקור הכינוי 'צבר' בכינוי הגנאי "סאברעס" שהדביקו מהגרי [[העלייה השנייה]] ו[[העלייה השלישית|השלישית]] לנערי [[העלייה הראשונה]], שהיו דור הילידים הארצישראליים הראשון של התנועה הציונית. שינוי המשמעות (מעתק סמנטי), להדגשת המתיקות על פני החיספוס, נעשה על ידי ה[[עיתונאי]] [[אורי קיסרי]] אשר פרסם ב-20[[18 באפריל| באפריל]] [[1931]] מאמר בעיתון "[[דואר היום]]" בשם "אנחנו ... עלי הצבר!" ובו טען נגד קיפוח ילידי הארץ כנגד
==מגמות ותמורות במיתוס הצבר==
במושג נעשה שימוש רב באופן פוליטי על ידי [[התנועה הציונית]], כדי להלל את ה"יהודי החדש" שיצרה התנועה. בניגוד ל"יהודי הישן" אשר נולד ב[[גלות (יהדות)|גולה]], ובאופן סטריאוטיפי היה [[בורגנות|בורגני]], ה"יהודי החדש" באופן סטריאוטיפי היה [[קיבוץ|קיבוצניק]] (או [[מושב]]ניק). "היהודי הישן" דיבר
שנים אלו. ראשית, בשם הציונות התגייסו מרב המוחות, היוצרים מהתחומים השונים, והקנו עומק רוחני לאידאולוגיה הציונית. שנית, ההתבססות הכלכלית, הדמוגרפית והביטחונית המהירה של המפעל הציוני, שהגיעה לשיאה בהקמת המדינה, אוששה את האופטימיזם המהפכני וחיזקה את אמונתו של
בקטלוג התערוכה), הגלריה לעיצוב אסכולה, מרץ 1998, 50.}} עם זאת, סממני ה"צבר", לפי אבן זוהר{{הערה|1=ראו: אבן זוהר, א' (1980). הצמיחה וההתגבשות של תרבות מקומית וילידית בארץ
ישראל 1882–1948. קתדרה, 16, 165-189.}} נוצרו על ידי שילוב בין ישן לחדש, תרגום המציאות החדשה אל מול מודל תרבותי ישן, מוכר ומסורתי שהתגבש ברוסיה במאה התשע עשרה, ובעזרתו התאפשר להפיץ ולהבין את המודל החדש.
שורה 30 ⟵ 33:
ה"פוסט צבר" תר אחר תארים חברתיים בתחומי המקצועות החופשיים או האומנות. הנאמנות המוחלטת לצו התנועה והאומה נשחקה, ותחתיה הופיעו תופעות חדשות כגון אדישות, סרבנות ושנאת הממסד. הפוסט "צבר" אינו עוד אנטי אינטלקטואל ואינו בוחל בתארים אקדמאיים. המסלול של שירות צבאי, פסיכומטרי ואוניברסיטה נהפך שגור בהלך מחשבתו. בנוסף, התחרות הקשה על המשאבים החברתיים המאפיינת את החברה
המודרנית של שנות השמונים, משנה את הזיקה והכמיהה לחברותא כפי שהייתה בשנים שקדמו לה. ניתן לומר כי ה"יאפיות" השילה
==הצבר בתרבות== [[קובץ:Comic04.JPG|שמאל|ממוזער|250px|דמות הילד "[[שרוליק]]" של המאייר [[דוש]]. גלגולו הבוגר הפך לאחד מסמלי הייצוג של ה"צבר"]] דמות הצבר קיבלה ייצוג אומנותי וסמלי בדמותו המאוירת של "[[שרוליק]]" (הלובש [[מכנסיים קצרים]], נועל [[סנדלים]] וחובש [[כובע טמבל]]), פרי עטו של המאייר [[דוש]]. כמו כן התפרסמה דמות הילדים הטלוויזיונית, הבובה [[קישקשתא]], שלבשה דמות של קקטוס מדבר.
| |||