מצב צבירה – הבדלי גרסאות

בשלב בו כל החומר שינה את מצב הצבירה והפך כולו לנוזל, המשך חימום יגרום לעליית טמפרטורת החומר, וזאת עד הגיע החומר לנקודתשקעתלנקודת הרתיחה.
בנקודה זו מושקעת אנרגיה בהפיכת מצב הצבירה מנוזל לגז, והמשך חימום לא יגרום לעליית טמפרטולאטמפרטורה לשינומצבאלא לשינוי מצב הצבירה.

ה[[פלזמה (מצב צבירה)|פלזמה]] שונה באופן מהותי ממצבי הצבירה האחרים. בעוד שההבדל בין מצבי הצבירה האחרים (גז, נוזל ומוצק) הרקהוא רק באופי הקשרים החלשים אשר יוצרות מולקולות החומר בינן לבין עצמן ללא שינוי במבנהלקולותבמבנה המולקולות והאטומים עצמם, בפלזמה משתנה מבנה האטום עצמו. במצב צבירה זה, הקרוי גם גז מיונן, אחדים מה[[אלקטרון|אלקטרונים]] שבקליפה החיצונית (או כל האלקטרונים הללו) הופרדו מה[[אטום]], והחומר הוא אוסף של [[יון|יונים]] ואלקטרונים שאינם מחוברים זה לזה. מצב צבירה זה אופיין לראשונה על ידי [[ויליאם קרוקס]] בשנת 1879. אף שמצב זה אינו נפוץ ב[[כדור הארץ]], הוא מצב הצבירה של 99% מהחומר הרגיל ב[[היקום|יקום]] (כלומר, למעט [[חומר אפל|החומר האפל]]) . צורות נפוצות של פלזמה כוללות את [[השמש]] ו[[כוכב]]ים נוספים, [[ברק]], [[רוח השמש]], הגז בנורות ניאון ופלאורסנט ועוד.