וייסיאי – הבדלי גרסאות

'''וישי ('''ב[[פולניתליטאית]]: '''Veisiejai)''' היא [[עיירה יהודית|עיירה]] במחוז לאזדיגאי ב[[ליטא]]. העיירה נמצאת 18 קילומטר מדרום מזרח לאזדיגאי. החלק המערבי של העיירה מוקף בפארק מהמאה ה-18. העיירה נקראת על שמו של [[האגם "וישייג'יס"]] אשר ממוקם 6 ק"מ דרום מערב לעיר.

באזור העיירה מצוים כמה אגמים, הגדול מביניהם הוא אנצ'ה, אשר מחלק את העיר לשני חלקים. וישי היא אחת מהעיירות הממוקמות סמוך לאגם "[[פנינסולה"]]. אגם "סניגינס" מזרחה לעיירה, אגם "ורניגיס" צפונה לה ואגם וישייג'יס" בדרום מערב. 

וישי הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה- 16 ליד האחוזה של [[הנסיך הליטאי גלינסקי.]] את הרשיוןהרישיון להקמת האחוזה נתן [[זיגמונט הראשון, מלך פולין|המלך זיגמונט "הזקן"]]. ליד האחוזה הוקם [[בית מרזח]] לצרכילצורכי האנשים שהגיעו לשוק. לאחר חלוקתה השלישית של [[פולין]] בשנת [[1795]] סופחה וישי, כמו כל השטח שממערב לנהר נימן, ל[[פרוסיה]].

היהודים החלו להתיישב בוישי באמצע המאה ה-18. לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] מנתה הקהילה כ- 520 יהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירד מספר היהודים בעיירה מפני שבית הספר העברי בתקופה זו נסגר, והפעילות הפוליטית של היהודית נאסרה<ref>{{הערה|{צ-ספר|שם=פנקס הקהילות של ליטא|מו"ל=יד ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה|שנת הוצאה=1996}}</ref>}}.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ופלישת צבאות גרמניה לפולין, באחד בספטמבר [[1939]] עברה ליטא לתחום השליטה הסובייטי וסופחה בסוף קיץ [[1940]] ל[[ברית המועצות]]. ביום הראשון למתקפה הגרמנית על ברית המועצות, 22 ביוני 1941, נכנסו הגרמנים לעיירה. בחסותם החלה כנופיה של ליטאים לאומנים להתעלל ביהודים. הם הפרידו את הגברים היהודים ממשפחותיהם וכלאו אותם ב[[בית מדרש|בית המדרש]]. בימים שלחו אותם לעבודות קשות ומשפילות, ובלילות היו מתעללים בהם. [[קצין העיר]] הגרמני, שהיה מאוהב בנערה יהודייה, דבר זה עזר ליהודיים בכך שהוא ניסה להגן על היהודים ורצה לדחות את גירושם ל[[גטו קאטישקס]] שליד העיירה [[לזדיי]], בטענה שהם נחוצים לו לעבודה.

ב-15 בספטמבר [[1941]] בעקבות הלשנות של התושבים הליטאים המקומיים בפני השלטונות הגרמנים הועברו יהודי וישי לגטו. קצין העיר סידר ליהודים מגורים טובים ככל האפשר ובשל כך, הוא עצמו נשלח לחזית. ב-3 בנובמבר 1941 נרצחו כל יושבי הגטו, למעט מאיר חמילבסקי שהצליח להימלט מהגטו לאחר מלחמת העולם השנייה.

חזני וישי ומקהלותיה התפרסמו בליטא כולה, והיו נקראים לתפילות בבתי הכנסת בסביבה. בין רבני העיירה: ר' אליהו מרגליות, ר' נתן-נטע קלונימוס קבק, רבי נחמן קולידיצקי, רבי יוסף גולדין, ר' אברהם רזניק כיהן כציר באסיפת הקהילות, בקונגרס היהודי בשנת [[1920]]. ר' יחזקאל גולדשלאק מאחרוני רבני העיירה ניספה עם קהילתו ב[[השואה|שואה]].

רבי מורדכי סמולניק שימש כשמש בבית הכנסת והיה בקיא גדול בש"ס ובפוסקים. רבי מנחם דיסקי שהיה נדבן ועסקן ציבורי, רבי שלמה הירשל שהיה המלמד הותיקהוותיק של וישי. בין השנים 1885-1887 התגורר בוישי כאמור ד"ר לודוויג זמנהופ, שעסק ביצירתה של שפת אספרנטו.