פונקציונליזם (אדריכלות) – הבדלי גרסאות

המחלוקות בדבר מהותו של הפונקציונליזם האדריכלי מתחילות עוד בימיו של [[ויטרוביוס]] כאשר מתגלה המתח המובנה בין שלושת העקרונות האדריכליים: "שימושיות" "יציבות" ו"יופי" כבר בתחילתו של התכנון האדריכלי של מבנה.

בתחילת [[המאה העשרים]] טען האדריכל האמריקני [[לואיס סאליבן]], ובהשפעתו גם האדריכל [[פרנק לויד רייט]], כי ממדיהם של בניינים, צורתם וכל המאפיינים האחרים שלהם, צריכים להיגזר מתוך המטרה שלשמה הוקמו. העיצוב האדריכלי ויופיו של הבניין יווצרו באופן טבעי מתוך השגת המטרה השימושית שלו. בלשונו, "Form follows Function" כלומר, הצורה נובעת מהפונקציה-המטרה, שלשמה הוקם. לטענתו, אין סתירה בין בניה פונקציונלית לתוספות של עיטורים במבנה ובתנאי שיהיו עקביים עם הדרישות הפונקציונליות של היזם המקים של המבנה.

באמצע [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] החלה התייחסות לפונקציונליזם האדריכלי גם כאל השקפה אסתטית ולא רק כאל גישה עיצובית, ובעיקר בהקשר של הימנעות מתוספות קישוטיות.