|
== הקלדה ==
כך מקלידים את סימן הרפה במערכות הפעלה שונות:
* [[Windows 8]] וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס ([[תקן ישראלי|ת"י]] 1492 2012): צירוף של מקש{{keypress|Right Alt ימני והסימן [|]}}
* [[Windows 7]] וגרסאות ישנות יותר: צירוף של מקש{{keypress|Right Alt ימני והסימן [|]}}
* [[macOS]]{{כ}}: (אין)
* [[אנדרואיד (מערכת הפעלה)|אנדרואיד]] (מקלדת [[Gboard]]{{כ}}): הקשה ארוכה על האות [[ר]]
== רפה כהיפוכו של הדגש ==
ב[[ניקוד טברני|ניקוד הטברני]], קיימת הבחנה בין שתי צורות היגוי לכל אחת מאותיות [[בג"ד כפ"ת]]: לכל אחת מאותיות אלו יש הגייה דגושה ("חזקה") והגייה רפה ("חלשה"). כדי לציין זאת, כשאחת מאותיות אלו באה דגושה היא סומנה בנקודה בתוך האות, וכשהיא רפה – בקו מעל האות (על סימן הרפה, ראו עוד בהמשך).{{הערה|בלשון הגמרא, ההיגוי של אות רפה נקרא מוארך – כך, למשל, מאמר [[התלמוד הבבלי]] ב[[מסכת ברכות]] ({{בבלי|ללא=מסכת|ברכות|יג|ב}}): {{ציטוטון|סומכוס אומר: צריך להאריך באחד, שכל המאריך באחד מאריכין לו ימיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת}}. מקובל לפרש שכוונת המימרה היא שיש להגות את האות ד' המסיימת את המילה "אח'''ד'''" כאות ד' רפה (כמו תחילת המילה ה[[אנגלית]] '''the''').}}
ב[[עברית בת זמננו]], נשתמרה ההבחנה רק באותיות [[ב]]', [[כ]]' ו-ו־[[פ]]', בין צורת הגייה [[עיצורים סותמים|סותמת]] (פוצצת) אשר מסומנת בדגש – /{{IPA|b}}/,{{כ}} /{{IPA|k}}/, ו-ו־/{{IPA|p}}/ – ולבין צורת הגייה [[עיצור חוכך|חוככת]] שאינה מסומנת (רפה) – /{{IPA|v}}/, {{כ}} /{{IPA|x}}/, ו-ו־/{{IPA|f}}/. עם זאת, בחלק מעדות ישראל נשתמרה הבחנה בין שתי צורות היגוי גם באותיות [[ג]]', [[ד]]' ו-ו־[[ת]]' (כולן או חלקן), לפחות בתפילה ובברכות.<!-- יש מקום להרחיב כאן, למי שמתעניין -->
== סימן הרפה ==
רָפֶה הוא גם שמו של [[סימן דיאקריטי]] ב[[אלפבית עברי|כתב העברי]] שמראהו כמו קו אופקי ישר מעל האות. למשל, האות פ' עם סימן רפה מעליה נראית: פֿ.
הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של ה[[תנ"ך|מקרא]]. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מוֹ'''ת''' ו־משר'''ת''', והאותיות ב' ו-דו־ד' במילה ע'''בד''', מסומנות בקו הרפה כדי לציין שהן נהגות בצורתן הרפה (mo'''th''', e'''v'''e'''dh''', meshare'''th'''). ב[[ניקוד העברית בת ימינו]] לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהעדר דגש באות, משמעו סימונה כרפָה.
בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים עושים שימוש בסימן הרפה כדי לסמן אות רפה, אך גם במשמעות חדשה, כדי לסמן שווא נע.
=== סוג ראשון ===
כאשר אות מאותיות '''ט"ס שק"ץ נוזלי"ם''', ראויה להידגש בדגש חזק - אבל היא אינה נדגשת (בעיקר באותיות המנוקדות בשווא). למשל, על האות נ' בפסוק {{ציטוטון|וַיְקַ'''נְ'''אוּ־ב֖וֹאוּ־בוֹ אֶחָ֑יואֶחָיו וְאָבִ֖יווְאָבִיו שָׁמַ֥רשָׁמַר אֶת־הַדָּבָֽר (אֶת־הַדָּבָר|{{תנ"ך|בראשית|לז|יא|קצר=כן}})}}, נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל [[בניין פיעל]] (כמו במילים וַיְשַׁ'''בְּ'''רוּ, וַיְסַ'''פְּ'''רוּ, וכפי שהפעל קנא בא בדרך־כלל באות נ' דגושה). כדי שיידע הקורא למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה.{{הערה|זהו המצב התקני הנכון, אך לעיתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעיתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק "ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" ({{תנ"ך|ויקרא|יג|כט|קצר=כן}}, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו", לא היה ברור למעתיק איזה מקף יש להשמיט על פי ההערה.}}
הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או כאשר יש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.
=== סוג שני ===
אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים.{{הערה|למעט זאת תהיה תורת ה'''מ'''צורע - וסימנך בדד ישב מחוץ למחנה.}} למשל הֵ֗ם{{ציטוטון|הֵם הַֽהַ'''מְ'''דַבְּרִים֙דַבְּרִים אֶל־פַּרְעֹ֣האֶל־פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם (מֶלֶךְ־מִצְרַיִם|{{תנ"ך|שמות|ו|כז|קצר=כן}})}}, וְהָיָ֗ה{{ציטוטון|וְהָיָה בְּכׇל־יַחֵם֮בְּכׇל־יַחֵם הַצֹּ֣אןהַצֹּאן הַ'''מְ'''קֻשָּׁרוֹת֒ (קֻשָּׁרוֹת|{{תנ"ך|קצר=כן|בראשית|ל|מא}})}}, לְדָוִ֨ד {{ציטוטון|לְדָוִד '''׀''' בָּ֘ר֤וּךְבָּרוּךְ יְהֹוָ֨ה יְהֹוָה '''׀''' צוּרִ֗יצוּרִי הַֽהַ'''מְ'''לַמֵּ֣דלַמֵּד יָדַ֣ייָדַי לַקְרָ֑בלַקְרָב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗יאֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָֽה (לַמִּלְחָמָה|{{תנ"ך|קצר=כן|תהילים|קמד|א}})}}, ורבים כמותם. לאות מ' זו קראו בעלי המסורה "מ' רפויה".
דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בג"ד כפ"ת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, הֲלֹ֗א{{ציטוטון|הֲלֹא ט֛וֹבטוֹב עֹלְל֥וֹתעֹלְלוֹת אֶפְרַ֖יִםאֶפְרַיִם מִ'''בְ'''צִ֥ירצִיר אֲבִיעֶֽזֶר - ב' רפויה (אֲבִיעֶזֶר|{{תנ"ך|קצר=כן|שופטים|ח|ב}})}} - ב' רפויה.
=== סוג שלישי ===
=== סוג רביעי ===
הערות מסורה אשר מוסרות רפה באות גם כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה. למשל: "ג' רפין", "ו' רפין" וכן הלאה. במקרים אלו, הכוונה היא שאות השימוש (אותיות וכל"ב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות.{{הערה|בעלי המסורה מוסרים תמיד על מיעוט המקומות. על כן, במצב ההפוך, בו הצורה הדגושה באה במיעוט מקומות והרפה ברוב - ימסרו על המיעוט המודגש. למשל, המילה בכוח - בפסוק {{ציטוטון|יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ"}} - באות ב' בתנועת פתח והאות כ' דגושה - באה במקרא במיעוט מקומות, לעומת רוב המופעים במקרא, שהן בכוח, באות ב' שוואית ואות כ' רפויה. לכן נמסר על המילה "בכח" בפסוק {{ציטוטון|יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ}} - "ד' דגושים", כלומר: רק בארבעה מקומות במקרא מופיעה המילה בכוח באות ב' פתוחה ואת כ' דגושה.}} כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: "{{ציטוטון|'''וְ'''יָשֻׁבוּ '''וְ'''יַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם"}}, נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה '''ו'''ישובו באותו פסוק, נמסר ח' רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת '''ב'''מים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).
=== סימן הרפה ===
אצל בעלי המסורה, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) היו מספר משמעויות, מלבד המשמעות כסימן הבחן לאות רפה (אינה דגושה ב[[דגש קל]]):
הרפה שימש את בעלי המסורה גם לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]]. בתמונה למעלה, האות א' במילים וי'''א'''מר ו־ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה ([[wikt:אמר (שורש)|אמר]]), פותח באות א', וכדי שיידע הקורא שאין מבטאים את האות א', סימן המסרן את קו הרפה מעל האות א' – לומר שמדובר ב-אב־א' נחה (כלומר שיש לומר את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
בעלי המסורה סימנו ברפה גם כדי לציין היעדר [[דגש חזק]], כשיש מקום לחשוש לטעות. למשל, בתמונה למעלה, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ו'''נ'''צעק, ו'''ת'''בואנה, ו'''י'''שב), אך האות י' – אם היא מנוקדת בשווא – אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך.{{הערה|וגם לא אחרי ה' הידיעה, למעט חריגים: ה'''י'''הודים, ה'''י'''ענים וכו'.}} לכן סימן המסרן את הרפה מעל האות י', כדי להפנות את תשומת לב הקורא לעובדה שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות vayhi ולא vayyehi.{{הערה|ויש שהוגים wayhi – אבל לא wayyehi.}}
|
