מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←פתיח: מו"ל |
מ ←פתיח: קישורים פנימיים |
||
שורה 2:
מסילת הרכבת המחתרתית (באנגלית '''The Underground Railroad''', מילולית: מסילת הרכבת התת- קרקעית) הייתה רשת [[מחתרת|מחתרתית]] בלתי חוקית של דרכי מסתור ובתי מחסה אשר שימשו ב[[ארצות הברית]] החל מסוף המאה ה-18, להברחתם של [[עבדות בארצות הברית|עבדים]] שחורים מבעליהם אל החופש. הרשת הגיעה לשיאה באמצע המאה ה-19.
המחתרת הבריחה את העבדים מ[[מדינות הדרום]] בהן העבדות הייתה מותרת, אל המדינות הצפוניות או [[קנדה]] בהן העבדות הייתה אסורה, ובכך סייעה לשחרורם של אלפי עבדים. על פי הערכה שנעשתה, 100,000 עבדים ברחו באמצעות מסילת הרכבת המחתרתית. שיא פעילותה של המחתרת הייתה בין השנים [[1810]] ל-[[1850]], והיא נחשבת לאחד הגורמים אשר הובילו ל[[מלחמת האזרחים בארצות הברית]] ולביטול מוסד ה[[עבדות]]. בראש הארגון עמדו חברים אמריקניים ב[[התנועה לביטול העבדות|תנועה לביטול העבדות]]. בין מנהיגי המחתרת היו [[הארייט טאבמן]](Harriet Tubman) ,[[שפחה]] שחורה אשר נמלטה בעצמה אל החופש, ו[[הנרי דייוויד תורו]], מה[[פילוסוף|פילוסופים]] החשובים של המאה ה-19, אשר הניח את היסודות התיאורטיים ל[[אי-ציות אזרחי]] מטעמי מצפון. השם של הארגון נושא כפל לשון, משום שמשמעות המילה underground באנגלית הוא גם [[מחתרת]] וגם "תת-קרקעי". עם זאת, הארגון לא השתמש דווקא ברכבות על מנת להבריח את העבדים ולא היו לו מסילות משלו.<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[הווארד זין]]|שם=היסטוריה עממית של ארצות הברית: מ-1492 ועד ימינו|מתרגם=תרגם מאנגלית: מתן קמינר; ערכו: ורד בן-ימי ואייל דותן|מו"ל=תל אביב: בבל|שנת הוצאה=תשס"ז 2007}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.pbs.org/wgbh/aia/part4/4p2944.html|הכותב=|כותרת=|אתר=|תאריך=}}</ref>
"מסילת הרכבת המחתרתית " כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים. מנהיגיו המרכזיים של הארגון היו אפרו-אמריקאים חופשיים בשיתוף עם כנסיות אפרו- אמריקאיות. הפעילות נתמכה על ידי קבוצות מיעוט נוספות או פעילי זכויות אדם ביניהם; אינדיאנים, מקסיקנים ואמריקאים לבנים. הסיוע כלל אספקת מזון, מחסה, בגדים והעברות ממקלט למקלט. הקמת הארגון נעשתה בשקט ומפה לאוזן, מעט מאוד אנשים תיעדו את הפעילות הסודית הזו, זאת על מנת להגן על הנמלטים ועל אלו ששימשו להם כמקלט. במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, ואפילו כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמא- העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות". {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}
| |||