|
הוא הוסמך להיות נווט מבצעי בחודש מרס 1967, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים:
{{ציטוט|תוכן="דבר לא מכין אותך לטיסתך הראשונה במלחמה (...) בטיסה הראשונה שלי במלחמה חצינו את גבול מצרים. באותה טיסה חוויתי תחושה מוזרה, מיוחדת, שעד היום מלווה אותי. טסנו נמוך, כל-כך נמוך, שלא העזתי אפילו להסתכל על מד-הגובה. לפתע הבחנתי בפס לבן באופק - יבשה. מאז אותה טיסה, נטלתי חלק בהרבה מאוד מבצעים ומלחמות, אך אין הרגשה זהה לזו של חציית קו בפעם הראשונה. באותה טיסה ראשונה נפל אצלי פתאום האסימון. ברגע אחד הבנתי כמה חשוב הקורס וכמה חשובים האימונים והתרגילים. כל אותן הטיסות בקורס וכל אותם שיעורים - הכל מתנקז לאותו יום, לאותה שעה, לאותה דקה. אני סמוך ובטוח שטייסים, שמעולם לא חוו מלחמה, שואלים את עצמם: 'לשם מה אנו צריכים לטוס את אותה טיסה עוד פעם ועוד פעם?'. מניסיוני אני יודע שאתה יכול להתאמן שנים, באותם מתארים בדיוק ונכון שזה נעשה משעמם, אבל ברגע האמת כל מה שעשית מוביל לאותן דקות בהן המדינה והטייסת צריכות אותך".|מקור="משב רוח דרומי", כתבה מאת נתנאל שלומוביץ, בטאון חיל האוויר, גליון 155 (256), 01/02/2004.|אנגלית=}}
לאחר מכן מילא דרומי תפקידים שונים בחיל האוויר: מפקד גף נווטים בטייסת הפילים, סגן מפקד [[טייסת]] תעופה ב[[בסיס חיל האוויר לוד]], ראש ענף חינוך ועורך [[בטאון חיל האוויר]]. הוא המשיך לשרת כנווט ב[[מלחמת לבנון הראשונה]] ומונה למפקד הוצאת [[מערכות]] של צה"ל, תפקיד אותו מילא במשך שבע שנים. השתחרר מצה"ל בדרגת [[אלוף משנה]].
|
