אורי דרומי
אוּרי דרומי (נולד ב-1946) הוא עיתונאי ונווט ישראלי. שימש כעורך בטאון חיל האוויר, עורך הוצאת מערכות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, כתב ב"הארץ" ויושב ראש הוועד המנהל של תיאטרון "מיקרו".
.jpg) | |
| אורי דרומי (משמאל) מראיין את יצחק פרלמן, זוכה פרס בראשית לשנת 2016 | |
| לידה |
1946 (בן 78 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות |
מ-1964 |
| מעסיק |
הארץ, בטאון חיל האוויר |
  | |
 | |
| לידה | 1946 (בן 78 בערך) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1964–2003 (כ־39 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| | |
ביוגרפיה
עריכהדרומי נולד וגדל בפרדס חנה. הוא בוגר בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, התגייס לצה"ל בשנת 1964 כעתודאי במקצוע הכימיה ואמור היה ללמוד במסלול עתודה בטכניון, אולם במהלך הטירונות נשלח לקורס טיס, שאליו התקבל טרם גיוסו.
דרומי סיים את קורס הטיס בנובמבר 1966 במגמת נווטים כחניך מצטיין ושירת בחיל האוויר כנווט עד פרישתו בשנת 1989 בדרגת אלוף-משנה והמשיך לטוס במילואים עד שנת 2003.
במקביל לטיסה שימש כקצין חינוך של חיל האוויר, עורך בטאון חיל האוויר ועורך ראשי של "מערכות", בית ההוצאה לאור של צה"ל.
סיים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון ולמד במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.
שירותו בחיל האוויר
עריכהאחרי סיום קורס הטיס, שובץ דרומי בטייסת הפילים, שם שירת במשך כ-37 שנים[1]. דרומי שירת כנווט במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.
הוא הוסמך להיות נווט מבצעי בחודש מרץ 1967, שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים[1]. לאחר מכן מילא דרומי תפקידים שונים בחיל האוויר: מפקד גף נווטים בטייסת הפילים, סגן מפקד טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר לוד, ראש ענף חינוך, עורך בטאון חיל האוויר ומפקד הוצאת מערכות של צה"ל. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.
לאחר השירות הצבאי
עריכהבשנת 1989 יצא דרומי לשליחות בלוס אנג'לס כנציג הסברה של ההסתדרות הציונית בצפון אמריקה.
בשנת 1992 מונה על ידי ראש הממשלה, יצחק רבין, לתפקיד מנהל לשכת העיתונות הממשלתית[2]. לאחר רצח רבין, ארגן את סידורי העיתונות לקראת ההלוויה. דרומי שימש מנהל לע"מ עד לשנת 1996[3].
בתום עבודתו בלשכת העיתונות הממשלתית, הצטרף דרומי למכון הישראלי לדמוקרטיה, שם הקים את מחלקת הפרסומים ושימש כמנהל הקשרים הבינלאומיים של המכון.
בשנת 2007 התמנה כמנכ"ל משכנות שאננים וארגן פסטיבלי סופרים בינלאומיים. ב-2013 הקים את מועדון העיתונאים ירושלים - (Jerusalem Press Club (JPC - ארגון הפועל במשכנות שאננים בירושלים, שמטרתו לספק לכתבים זרים גישה למקבלי החלטות ומומחים ישראלים, תוכן תקשורתי ועוד.
דרומי כותב ב"הארץ" ביקורות ספרים ובשנים 2001 עד 2012 היה בעל טור שבועי בשם "אחרי מות", שאותו יסד ושבו כתב נקרולוגים (ביוגרפיות קצרות) על אישים שנפטרו לאחרונה[4]. נמנה גם עם כותבי החידה השבועית "מי היה האיש שהיה". כמו כן, יש לו טור קבוע על ישראל במיאמי הרלד.
כתב את הספרים: "טיסה קרבית" - סיפורים ועלילות בשחקים (איורים: מיקי עמית)[5], את הרומן "התחייבות"[6], ושני קובצי סיפורי מלחמה: "מלחמות גדולות, סיפורים קטנים" ו"ערפל הקרב: מלחמת העולם השנייה שלא הכרתם" (איורים מיקי עמית). תרגם והוציא לאור את הספרים "סגן באלג'יריה" ו"מלחמת אלג'יריה"[7], וערך את הספר "הטרגדיה האלג'יראית"[8]. בשנת 2019 הוציא ספר זיכרונות, "מכיסא הנווט: פרקי חיים בארץ סוערת," בהוצאה עצמית[3].
חיים אישיים
עריכהדרומי גר בירושלים. היה נשוי לדוקטור דליה דרומי, שהייתה מנכ"לית עמותת "במקום",[9] ממנה התאלמן ב-2024. לזוג שלושה ילדים. בתו יעל שימשה כעורכת המוסף הכלכלי "ממון" בידיעות אחרונות.
לקריאה נוספת
עריכה- אורי דרומי, מכיסא הנווט: פרקי חיים בארץ סוערת, הוצאת פּילוּש, 2019.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אורי דרומי, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- מאמרי אורי דרומי, באתר "הארץ"
- נתנאל שלומוביץ, משב רוח דרומי, באתר חיל האוויר הישראלי
- כרמית ספיר ויץ, מלחמות, פוליטיקה ותקשורת: אורי דרומי מסכם בספר את מסעה של ישראל, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2019
אורי דרומי (1946-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 נתנאל שלומוביץ, משב רוח דרומי, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 2004; מתוך גליון 155 (256)
- ^ שרה ליבוביץ-דר, ודרומי דווקא משתדל, חדשות, 7 במאי 1993
- ^ 1 2 אורי דרומי, בתוך לשכת העיתונות הממשלתית, באתר העין השביעית, 29 באפריל 2019
- ^ רותם דנון, צהבת שיא, באתר גלובס, 20 במאי 2010
- ^ גבריאל שטרסמן, סיפורי השבט, מעריב, 6 ביולי 1990
- ^ אפי לנדאו, מתח - "התחייבות / אורי דרומי . כתר, חדשות, 1 באוגוסט 1989
- ^ ראובן מירן, אלג'יריה זה כאן?, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2004
- ^ זאב שטרנהל, ספק רב אם אי פעם למד מישהו משהו מההיסטוריה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2005
- ^ דליה דרומי, ענאיה בנא-ג'ירייס, אין די בשוויון, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2006