תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה – הבדלי גרסאות

'''תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה''' החלה לאחר עליית ה[[נאציעליית הנאצים לשלטון]]ם לשלטון ב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] ב-[[1933]], וראשית רדיפות היהודיםה[[יהודים]] המאורגנות ב[[גרמניה הנאצית]]. ידיעות ראשונות על פגיעה חמורה ביהודי ב[[היסטוריהשואת שליהודי פולין:|פגיעה מלחמתחמורה העולםביהודי השנייה|פולין]] הגיעו ל[[היישוב היהודי בארץ ישראל|יישוב היהודי בארץ ישראל]] כבר בשלהי שנת [[1939]], אך ידיעה מפורטת על ריכוז השמדת היהודים ב[[השואה|שואה]] הגיעה רק בשלהי שנת [[1942]]. בעקבות זאת נערכו [[הפגנה|הפגנות]] ועצרות עם ברחבי [[ארץ ישראל]], והעיתוניםו[[עיתונות עברית#עיתונות היישוב|עיתוני היישוב]] הופיעו כשעמודיהם הראשונים נתונים במסגרות שחורות. חרף מאמציו, במהלך השואה, היה היישוב היהודי בארץ ישראל בעיקר חסר אונים ביכולת השפעתו על [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה העולמית]] ו[[השואה|רצח היהודים באירופה]], אך מנגד [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|בני היישוב התגייסו בשיעורים גבוהים לצבא הבריטי]] שנלחם ב[[גרמניה הנאצית]] ווב[[מדינות הציר|בעלות בריתה]] (כ־38,000 מתנדבים, כ־9% מכלל [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה|הישוב היהודי בארץ דאז]]). בתמציתו,היישוב היה סיפורובמצב של היישוב הוא של חוסר ישע, מבוכה והלם: בסופו של דבר הצילורק אלפיחלק [[יהודים]],קטן שהיומבין אחוז זעום בלבד ממיליוני היהודים שנותרו בה[[אירופהניצולי השואה|ניצולים]] הכבושה.(כמה רק חלק קטן מבין הניצוליםאלפים) ניצלו בזכות מאמצי ההצלה של הממסד היהודי ו[[התנועה הציונית]].