ניקולאי בולגנין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 24:
[[נסיגת צה"ל מסיני ועזה (1956 - 1957)|החלטת הנסיגה]] נתקבלה לא רק בשל איומו של בולגנין, אלא גם בשל העובדה שמאיגרתו של הנשיא אייזנהאואר ניתן היה להבין כי ארצות הברית לא תעמוד הפעם לימין ישראל.
 
מעולם, לא לפני איגרתו של בולגנין ולא לאחריה, לא הושמע איום כה מפורש נגד מדינת ישראל ממעצמה עולמית או כל מדינה אחרת (למעט [[ארצות ערב]] בתקופות של עימותים ומ[[איראן]] תחת שלטונו של [[מחמוד אחמדינז'אד]]).
 
ב[[קיץ]] [[1957]] גילה בולגנין את השקפתו האמיתית, השמרנית - סטלינסטית, כאשר חבר לקבוצת אישי הצמרת הסובייטית בראשות [[ויאצ'סלב מולוטוב]] ו[[לזר קגנוביץ']] (שכונתה "[[הקבוצה האנטי-מפלגתית]]"), בניסיונה הכושל להדיח את ניקיטה חרושצ'וב בשל הרפורמות שלו. כאשר הניסיון נכשל, הושאר בולגנין זמן מה במעמדו, אך במרץ [[1958]] אילץ אותו חרושצ'וב לפרוש מתפקידו והוא נתמנה ליושב ראש הבנק הממלכתי, תפקיד שכבר מילא בעבר הרחוק. בספטמבר אותה שנה הודח בולגנין מן הפוליטבירו, המוסד הראשי של הנהגת המפלגה הקומוניסטית. התואר מרשל נשלל ממנו והוא הוגלה ל[[סבסטופול]] שם מילא תפקיד זוטר של ראש הוועדה הכלכלית של החבל. בפברואר [[1960]] פרש בולגנין לגמלאות.