חוסה מנואל מורנו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים) |
|||
שורה 26:
'''חוסה מנואל מורנו פרננדס''' (ב[[ספרדית]]: '''José Manuel Moreno Fernández''';{{כ}} [[3 באוגוסט]] [[1916]] - [[26 באוגוסט]] [[1978]]) היה [[כדורגלן]] ו[[מאמן כדורגל|מאמן]] [[ארגנטינה|ארגנטינאי]] ששיחק בעמדת ה[[חלוץ (כדורגל)|חלוץ]]. מורנו, שהיה ידוע בכינויו '''אל צ'ארו''', נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים בדרום אמריקה בכל הזמנים.
מורנו החל את דרכו ב[[ריבר פלייט]], והיה שותף לחמישייה ההתקפית שזכתה לכינוי "המכונה" ("La Máquina"), בזכות שליטתה בכדורגל הארגנטינאי ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]]. הוא המשיך את הקריירה בקבוצות פאר שונות ביבשת, והיה לכדורגלן הראשון בהיסטוריה שזכה באליפות בארבע מדינות שונות, לאחר שקטף את התואר בארגנטינה, [[מקסיקו]], [[צ'ילה]] ו[[קולומביה]]. ככדורגלן [[נבחרת ארגנטינה בכדורגל|נבחרת ארגנטינה]] רשם מורנו 34 הופעות בהן כבש 19 שערים, והיה שותף לשתי זכיות ב[[קופה אמריקה]].
== קריירת משחק ==
שורה 33:
בשנת [[1934]], כשהיה בן 18, צורף יחד עם מספר שחקנים צעירים מהמועדון למסע משחקים ב[[ברזיל]], ולראשונה היה חלק מהקבוצה הבוגרת. את הופעת הבכורה שלו ב[[ליגת העל הארגנטינאית]] ערך מורנו ב-[[17 במרץ]] [[1935]], בניצחון 1–2 על [[פלטנסה]], ובו אף כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה. שנה אחר כך כבר היה מורנו לשחקן משמעותי בהרכב הקבוצה. הוא הפגין טכניקה וראיית משחק ברמה גבוהה, יכולת כיבוש גבוהה בתוך הרחבה ומשחק ראש משובח, שהפכו אותו לשותף בכיר לזכייה באליפויות ב-[[1936]] (קופה קמפאונטו וקופה דה אורו) וב-[[1937]].
ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] היה מורנו לחלק מחמישיית התקפה חזקה של ריבר פלייט, שזכתה לכינוי "המכונה" ("La Máquina") וכללה מלבדו את [[אדולפו פדרנרה]], [[אנחל לברונה]], [[חואן קרלוס מוניוס]] ו[[פליקס לוסטו]]. שחקני "המכונה" היו הגורם העיקרי לשליטתה של ריבר פלייט בכדורגל הארגנטינאי של אותן שנים. בשנים אלו זכה מורנו עם ריבר בשתי אליפויות נוספות ([[1941]], [[1942]]), והעלה את מאזנו לחמש זכיות בתואר במדי ריבר.
לקראת עונת {{בספורט|1945|1946}} עזב מורנו לראשונה את ריבר פלייט, והצטרף ל[[קלוב אספניה]], סגנית האלופה ב[[ליגת העל המקסיקנית]]. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה היה מורנו חלק משמעותי מזכייתה של הקבוצה באליפות מקסיקו הראשונה בתולדותיה. הוא החמיץ שלושה משחקי ליגה בלבד לאורך כל העונה, ותרם שבעה שערים. בעקבות הופעותיו המוצלחות במדי הקבוצה, זכה מורנו לכינוי '''אל צ'ארו''', על שם הכינוי המסורתי ל[[בוקר (מקצוע)|בוקר]] המקסיקני.
לאחר עונה נוספת, בה כשלה הקבוצה להתברג בצמרת, חזר מורנו ב-[[1946]] לריבר פלייט. שנה אחר כך, הוסיף זכייה נוספת באליפות עם המועדון, שישית במספר. הקדנציה השנייה של מורנו בקבוצה נמשכה שלוש עונות, עד שב-[[1949]] עבר ל[[אוניברסידד קאתוליקה]] ה[[צ'ילה|צ'יליאנית]]. כפי שעשה במקסיקו, גם בצ'ילה הצליח מורנו להתאקלם במהרה, ותרם שמונה שערים ב-22 הופעות ליגה לזכייתה של הקבוצה ב[[ליגת העל הצ'יליאנית|אליפות צ'ילה]].
ב-[[1950]], בתום עונה אחת בלבד, עבר מורנו לקבוצה אותה אהד מילדות, וליריבתה הגדולה של קבוצת נעוריו, [[בוקה ג'וניורס]]. במדיה של בוקה לא הצליח מורנו לזכות באליפות ארגנטינה נוספת, והוא עזב בסיום עונה אחת בה סיימה בוקה כסגנית האלופה, לאחר שכבש שבעה שערים ב-23 הופעות במדי המועדון. לאחר עונה אחת בבוקה, המשיך מורנו את מעבריו התכופים ובמשך שלוש העונות הבאות רשם קדנציות קצרות, בנות לא יותר מ-15 הופעות וללא זכייה בתארים, באוניברסידד קאתוליקה ([[1951]]), [[דפנסור ספורטינג]] ([[1952]]) ו[[פרו קאריל אואסטה]] ([[1953]]).
| |||