ריכוז הפולחן – הבדלי גרסאות

'''חוק ריכוז הפולחן''' במקרא הוא חוק המופיע ב[[תורה]] המגביל את טקסי [[פולחן|הפולחן]] למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'.{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יב|יא}}}} החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו ה[[גוי]]ים ל[[אליל]]ים. חוק זה הוא ממאפייניו של ספר דברים ונודעה לו השפעה על חיי הדת. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן ב{{ה|משכן}} במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב ב[[חוק המזבח]] המופיע ב[[ספר שמות]]{{הערה|מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ; בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ. (שמות כ', כ')}} לפי ה{{משנה|זבחים|יד}} היתר הפולחן במזבחות פרטיים ([[במות]]) התבטל עם הקמת [[משכן שילה]], חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' ב[[הר המוריה]]. לפי [[ספר מלכים]], גם רוב [[מלכי יהודה וישראל]] שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה [[חזקיהו]] ונינו [[יאשיהו]], שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי [[חלקיהו בן שלום]], בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.

 

 

הרקע ההיסטורי של יישום חוק ריכוז הפולחן החל ב[[ממלכת יהודה]]. חזקיהו מלך יהודה הסיר את הבמות.{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד}}}} טיהור מקומות הפולחן, הבמות, הביא לסופו של פולחן בבמות, ולריכוזו במקום אחד, ב[[ירושלים]]. בנו של חזקיהו, [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]], אימץ את אלילי [[אשור]] וחזר ובנה את הבמות שאביו הרס. יאשיהו מלך יהודה, טיהר את הבמות והרס מקדשים שיוחדו לעבודת אלילים ברחבי הארץ והתיר את הפולחן בירושלים בלבד. לאחר תקופת שלטונו, ואולי אף במהלכה, נמשכה עבודת האלילים, אולם לפי [[ביקורת המקרא]] בתקופתו גובש החוק באופן מלא. בעת שיפוץ בית המקדש ("בדק הבית") בזמנו של יאשיהו, נמצא ספר תורה שחוקרים רבים (ובמרכזם [[וילהלם מרטין לברכט דה וטה|דה וטה]] {{אנ|Wilhelm Martin Leberecht de Wette}}) רואים בו את ספר [[דברים]] או לפחות את חלקו, מה שמסביר את הרקע לחיקוק ולקבלת חוק ריכוז הפולחן באותה התקופה.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דוידזון עתי, 2002, ע"מ 111.}}{{הערה|[[משה וינפלד]], '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''', ערך תורה - מחקר התורה בעת החדשה, כרך ח', עמ' 495.}}