עארף אל-עארף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏top: replaced: שנות השלושיםשנות השלושים (2) באמצעות AWB
שורה 55:
 
==ראש עיריית ירושלים==
ב-[[1950]] נתמנה אל-עארף על ידי השלטון הירדני לראש עיריית [[מזרח ירושלים|ירושלים המזרחית]]. ב-31 ביולי [[1951]] התקיימו לראשונה בחירות מוניציפליות בירושלים תחת השלטון הירדני. בבחירות נבחרו 12 חברים במועצת העיר. חברי המועצה בחרו את אל-עארף ל[[ראש העיר]]. לאחר שישה שבועות בלבד בתפקיד, הוא הוחלף על ידי [[חנא עטאללה]] ששימש בתפקידו שלושה חודשים בטרם הוחלף על ידי [[עומר וואעארי]].{{הערה|1=[http://www.passia.org/publications/bulletins/english-jerusalem/EnglishJerusalem.pdf Jerusalem at "Palestinian Academic Society for the Study of International Affairs]}}
 
בתחילת 1951, בעת שכיהן כראש העיר, נפגש עם ראש ממשלת [[עיראק]], [[נורי א-סעיד|נורי סעיד]], במטרה להניא אותו מתוכניתו לגרש את [[יהדות בבל|יהודי עיראק]]. אל-עארף חשש ממצב בו יראו מדינות העולם בגירוש יהודי [[ארצות ערב]] ל[[ישראל]] השלמת מהלך של חילופי אוכלוסין ואמר: {{ציטוט| תוכן=לו שמר כל חבל ארץ ערבי על היהודים החיים בקרבו ועל נכסיהם ורכושם כעל משכון, היו נפתרות בקלות שתי הבעיות - זו של פלסטין באופן כללי וזו של הפליטים במיוחד.|מקור=עמדת הפלסטינים וארצות ערב כלפי תביעות ווזק, [http://www.forgotten-million.co.il/e-phalastinim.html]}}
נסיונו זה כשל, ויהודי [[עיראק]], אשר ניתנה להם הרשות להגר, הגיעו לישראל. בשנים [[1956]]–[[1960]] כתב ספר רחב היקף על [[מלחמת העצמאות]] ותוצאותיה מנקודת מבטם של ערביי ארץ ישראל: "Al-Nakba wa’l firdaws al-mafqud" (הנכבה, נכבת בית המקדש וגן העדן האבוד), 1947-1952.{{כ}}{{הערה|{{מערכות|[[יהושפט הרכבי]]|על אבדות הערבים ב-1948|1/107631|166, מרץ 1965}}}}
 
בסוף 1955 הוא הודח מראשות העיריה על ידי מועצת העיר, בגלל שהסכים לכהן כשר בממשלתו של [[היזאע אל-מג'אלי]] שתמך בהצטרפות ל[[ברית בגדד]]{{הערה|{{מעריב||אל־עארף הודח בעיר העתיקה|1955/12/23|00104}}}}{{הערה|{{הבוקר||עארף אל־עארף יודח|1956/03/01|00118}}}}.
 
בשנים [[1956]]–[[1960]] כתב ספר רחב היקף על [[מלחמת העצמאות]] ותוצאותיה מנקודת מבטם של ערביי ארץ ישראל: "Al-Nakba wa’l firdaws al-mafqud" (הנכבה, נכבת בית המקדש וגן העדן האבוד), 1947-1952.{{כ}}{{הערה|{{מערכות|[[יהושפט הרכבי]]|על אבדות הערבים ב-1948|1/107631|166, מרץ 1965}}}}
 
ב-1963 נתמנה כמנהלו של [[מוזיאון רוקפלר]] בירושלים ושימש בתפקיד זה עד [[1967]]. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] עבר ל[[אל-בירה]], שם מת ב-1973.