אזור הסייג – הבדלי גרסאות

לאחר [[מלחמת העצמאות]] ועם קום המדינה חלקם גורשו ל[[סיני]] ול[[ירדן]], והשאר התבקשו לעבורלהתרכז למקומותבאזור אחרים ולעזוב את אדמותיהםמסויים, מסיבות ביטחוניות.

בנוסף, גם על השטחים החדשים שאליהם הועברו הם לא קיבלו [[זכויות קניין]] על השטחים החדשים שאליהם הועברו. בסופו של דבר המדינה הכירה בבעיה שיצרה עם כינוס הבדואים לאזור זה ולכן הוחלט לנסות ולמצוא פתרון לבעיה באמצעות הקמת יישובים מסודרים, כמו [[רהט]] ו[[תל שבע]].{{הערה|שם=מטח}}{{הערה|שם=אזרח|[https://www.acri.org.il/he/11938 כיצד נוצרו הכפרים הלא מוכרים?], מתוך אתר [https://www.acri.org.il/he/ האגודה לזכויות האזרח], מאי 2011}}

ה[[בדואים בישראל#הבדואים בנגב|בדואים בגנב]] הועברו מאדמותיהםמהאדמות בהם שהו או נדדו לשטחים אחרים למטרות ריכוז אזורי המחיה שלהם- שכולם ימוקמו באותו האזור, שיוגדר כ"אזור בדווי", זירוז תהליך העיור שלהם, והעברת שטחים רבים יותר לתושבים היהודיים בארץ.

גם באזור זה, ל[[בדואים]] אין חיים קלים.

המדינה מסרבת להכירלקבל בבעלותםאת טענתם לבעלותם המסורתית על הקרקע ולכן הם הוזנחו. כיום התיישבויות אלה נחשבות ליישובים העניים בישראל. היישובים נוצרו מכורח המציאות, לא בגלל שכך הבדואים היו רגילים לחיות את חייהם. צמצום שטח המחיה הטבעי שלהם וריכוזם באזור הסייג הוא שהוביל אותם להקים מבני קבע לצד האוהלים. כך, עם הזמן נוצרה התיישבות "ספונטנית" ללא תכנון מקדים. לכן, גם לא קיימים ביישובים האלו כבישים, תשתיות מים וחשמל, הבניה בהם נעשתה ללא אישורים כחוק. מסיבות אלו המדינה אינה מכירה בהם.{{הערה|שם=מטח}}

* '''הרגלי צריכה וקנייה''': בעבר, התושבים הסתפקו במועט בשל נדידתם. אך לאחר מעברם לאזור הסייג, אורח חייהם השתפר והפך למודרני. כתוצאה מכך החלו להשתמש במכשירים טכנולוגיים כמו פלאפוניםטלפונים חכמים, מקררים, [[מכונת כביסה|מכונות כביסה]] ועוד. בנוסף, ישנם "סוחרים" שהשתלבו בשיטת "אלטע זעכן" שבמקור באה מ[[יהדות אירופה]] (מ[[יידיש]]: [[אלטע זאכן]]-דברים ישנים) וכך מספקים לתושבים ה[[בדואים]] ציוד משומש שנמכר לסוחרים אלו ביישובים היהודיים.