ניקולא פוסן – הבדלי גרסאות

פוסן נולד בסביבתה הכפרית של העיירה [[לז אנדלי|לֵז אַנְדֵלִי]] (Les Andelys) שב[[נורמנדי]], לאב שהיה חייל בצבאו של [[אנרי הרביעי מלך צרפת]]. מאז ימי ילדותו אהב את השדות ואת היערות, והחל לערוך [[רישום|רישומים]] ב[[עיפרון]]. קנטן וארן, שהיה צייר מקומי, הגיע ללז אנדלי כדי לקשט את ה[[כנסייה]], ופוסן הצעיר הפך לתלמידו. אחרי שוארן עזב, ברח פוסן מביתו, והגיע ל[[פריז]] כדי ללמוד [[אמנות]]. בפריז חי חיי דלות אך העריץ את ה[[תחריט|תחריטים]] שהיו חיקוי של אמני ה[[רנסאנס]] ה[[איטליה|איטלקיים]]. כדי להתפרנס למחייתו צייר תמונות אחדות עבור הצייר [[פיליפ דה שאמפן]], שעסק בדקורציה של [[ארמון לוקסמבורג]] בפריז. ב-[[1622]] פגש ב[[ג'ובאני מאריני]] (משורר החצר של [[מארי דה מדיצ'י]]), שהעסיק אותו באיור לשירו "אדוניס".

 

 

ב-[[1640]] נתבקש על ידי המלך [[לואי השלושה עשר]] ו[[הקרדינל רישלייה]] לשוב לפריז כדי לפקח על הקישוטים שנעשו בארמון [[הלובר]]. הוא זכה בכבוד וקיבל מן המלך קיצבה שנתית, אך נתקל בקנאה מצדם של אמני פריז. הוא צייר עבור רישלייה תמונות אחדות וחזר לרומא ב-[[1643]]. הוא הקדיש את זמנו לציור של תמונות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] רבות ובהן: "הלוויתו של פוקיון" ([[1648]]-[[1650]]), "אליעזר ורבקה" ([[1648]]), "משפט שלמה" ([[1649]]). ניקולא פוסן צייר כ-400 תמונות, שמהן נשתמרו עד ימינו למעלה מ-300. הוא קנה בית ברומא (בסמוך לביתו של הצייר הצרפתי קלוד לורין), שם התגורר במשך יותר מעשרים שנה עד מותו ב-[[1665]].