שנה ללא קיץ – הבדלי גרסאות

טרם התפרצותו, הגיעה פסגתו של טמבורה לגובה מוערך של כ-4,200 מטר. הוא נחשב להר כבוי או בלתי פעיל עד [[1812]], אז החלה התעוררותו, שהתבטאה בעיקר ב[[רעידת אדמה|רעידות אדמה]] והתפרצויות מינוריות של אדים ואפר{{הערה|Cao, Li and Yang 2012:  587}}. במהלך התפרצותו הראשונה נפלט עמוד עשן ואפר לגובה של כ-25 קילומטרים, והיא נשמעה למרחק של עד אלף קילומטר. לאחר חמישה ימים (ב-10 באפריל 1815), התרחשה התפרצות שנייה, גדולה יותר מן הראשונה ומכל התפרצות אחרת בהיסטוריה: 7 במדדב[[מדד התפרצות געשית]] (Volcanic Explosivity Index). נפלטו ממנו 150 קילומטרים מעוקבים של מגמה, בצורת עמוד עשן, אפר ו[[פומיס]] שהגיע לגובה של 43 ק"מ. בהתאם לכך, רעשי הפיצוץ חצו מרחקים גדולים אף יותר, ונשמעו ב[[סומטרה]] (2,500 ק"מ מערבה מסומבאווה) וב[[איי מאלוקו]] (1,400 ק"מ מזרחה מסומבאווה). לאחר ההתפרצות השנייה, עומד גובהו של טמבורה על 2,863 מטר{{הערה|Cao, Li and Yang 2012:  588}}.