פוקאס, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

'''פוקאס''' (ב[[יוונית]]: '''Φωκάς'''; ב[[לטינית]]: '''Flavius Phocas Augustus''', פלביוס פוקאס אוגוסטוס, [[547]] - [[5 באוקטובר]] [[610]]) היה [[קיסר]] [[האימפריה הביזנטית]] בין השנים [[602]]–[[610]]–610. פוקאס היה איש צבא ועלה לשלטון לאחר שהנהיג [[הפיכה צבאית]] במסגרתה [[רצח פוליטי|נרצח]] קודמו, [[מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית|מאוריקיוס]], הייתה זו עליה אלימה ראשונה לשלטון מאז ימי [[קונסטנטינוס]]. הוא-עצמו נרצח על ידי יורשו, [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]]. במשך רוב שנות שלטונו התמודד עם פריצת גבולות האימפריה על ידי ה[[אווארים (עם קדום)|אווארים]] וה[[סלאבים]] ב[[בלקן]] וה[[האימפריה הסאסאנית|פרסים]] במזרח ועם התקוממויות ומלחמות אזרחים ב[[סוריה]], [[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|ארץ ישראל]] ו[[מצרים]]. בשנת [[607]] חתם על צו השולל את קיומה של ה[[יהדות]] כ"דת נסבלת" באימפריה וכפה אף [[טבילה לנצרות|הטבלה]] באונס של יהודים, דבר שהיווה זרז למרד יהודי ב[[אנטיוכיה]] ול[[מרד הרקליוס]]{{הערה|1=[[מיכאל אבי יונה]], '''בימי רומי וביזנטיון''', ירושלים תש"ו עמ' 185-186}}. פוקאס היה הראשון מבין הקיסרים הנוצרים שגידל [[זקן]], דבר שאיפיין מאז ואילך את קיסרי ביזנטיון{{הערה|1=[http://www.byzantium.xronikon.com/statfirst.html קיסרי ביזנטיון]}}.

לא ידוע דבר על ימי בחרותו, פרט לשם אמו (שהיה גם שם בתו), דומנציה, ולעובדה ששירת כקצין בצבא הבלקן. לראשונה מוזכר פוקאס כראש משלחת צבאית שנשלחה אל הקיסר בתביעה לפדות 12,000 חיילים ביזנטים שנפלו בשבי האוואריםה[[אווארים (עם קדום)|אווארים]] ליד ה[[דנובה]] ב-[[598]]. הקיסר סירב, השבויים הוצאו להורג ופוקאס הושפל.

ב-[[602]] ציווה הקיסר על גייסות הבלקן לחנות בחורף מצפון לדנובה, מחוץ ל[[לימס]], באזור מועד לפשיטות האווארים, במקום לחזור לבירה כנהוג. פקודה זו, שלוותה בצמצום תקציב הצבא, הביאה עד מהרה לפרוץ מרד ולצעדה מזורזת של הגייסות אל הבירה [[קונסטנטינופול]]. פוקאס ניצב בראש המרד וכשהגיע לבירה זכה לאהדת [[מפלגה|מפלגת]] "הירוקים". שלטונו של הקיסר מאוריסוסמאוריקיוס התערער, הוא נמלט מהעיר ל[[כלקדון]] ופוקאס הוכתר לקיסר תחתיו. לאחר זמן קצר נרצח מאוריסוסמאוריקיוס במקום מפלטו יחד עם חמשת בניו. ראשיהם הוצגו לראווה בבירה לפני שנקברו.

בראשית שלטונו זכה פוקאס לאהדה ציבורית שהושגה באמצעים [[פופוליזם|פופוליסטיים]] כהורדת [[מס|מסים]]ים ורפורמה בחלוקת קרקעות חקלאיות שזכתה לברכת ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס הראשון]]. פוקאס המשיך לרצות את האפיפיור שליט רומא גם לאחר מכן. כשעלה [[בוניפקיוס הרביעי]] לכס הקדוש ב-[[608]] העניק לו פוקאס במתנה את ה[[פנתאון]] על מנת שיקדיש את המקדש כ[[כנסייה]], כאות על נאמנות זו הוצב [[עמוד פוקאס]] בלב ה[[פורום רומאנום]] ועליו פסל מוזהב של פוקאס.

אולם עד מהרה נאלץ פוקאס להתמודד עם מצב [[גאו-פוליטיקה|גאו-פוליטי]] וצבאי קשה. [[כוסרו השני]], מלך פרס, ראה ברצח בן בריתו, הקיסר הביזנטי הקודם, מאוריסוסמאוריקיוס, מעשה המחייב נקמה. הוא השתמש בתירוץ הנקמה על מנת לתקוף ולבזוז את ביזנטיון הנחלשת ולהשפילה. במקביל, התקשה צבא הבלקן לבלום גלי תקיפות חוזרים ונשנים מצד האווארים והסלאביםוה[[סלאבים]] בחזיתות הדנובה וה[[קווקז]]. בשנת [[605]] נסוג צבא הבלקן לשם מתן סיוע לשמירת הגבול המזרחי של האימפריה, דבר שהוביל להתמוטטות חזית זו. נפילת הבלקן אילצה את פוקאס לשלם לאווארים מס גבוה שדילדל את אוצרות האימפריה שלו. ב-[[607]], לאחר ארבע שנות קרבות, הצליח צבא פרס לפרוץ את קו הגבול בנהר [[פרת]] ולהתקדם לעבר סוריה, [[אנטיוכיה]] וארץ ישראל.

בשנת [[608]] הכריז מושל מצרים, הרקליוס האב, על מרד כנגד הקיסר פוקאס. המורדים הטביעו מטבעות עליהם הוצגו הרקליוס האב והרקליוס הבן, הוא [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית]] לעתיד, כ[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]], אף שאיש משניהם לא טען לכס הקיסרות במפורש. הרקליוס עצמו הפליג בדרך הים דרך [[סיציליה]] אל [[קפריסין]]. בהגיעו לבירה קונסטנטינופול נפגש עם בכירי האצולה בעיר, וזמן קצר לאחר מכן ערך טקס בו הכתיר עצמו לקיסר. כשנכנס לעיר ערקו לצידו חיילי המשמר הקיסרי, עליהם פיקד חתנו של הקיסר, [[פריסקוס, והרקליוס(גנרל)|פריסקוס]]. הרקליוס נכנס לעיר כמנצח. הוא, הוציאוהוציא להורג את פוקאס במו ידיו. גופתו של פוקאס נערפה ובותרה, ונתחיה הוצגו לראווה בעיר לפני שנשרפו. ב-[[5 באוקטובר]] [[610]] הוכתר הרקליוס לקיסר באופן רשמי.

* [[מיכאל אבי יונה]], '''בימי רומי וביזנטיון''', ירושלים תש"ו עמ' 185-186; 188-189

* [[אדוארד גיבון]], '''[[שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית]], ספר IV, פרק 46 [http://www.gutenberg.org/dirs/2/5/7/1/25717/25717-h/files/734/734-h/gib4-46.htm#2HCH0002 גרסה מקוונת] ב[[פרויקט גוטנברג]] {{אנגלית}}

<div style="direction: ltr;">
* Charles, R. H. '''[http://www.evolpub.com/CRE/CREseries.html#CRE4 ''The Chronicle of John, Bishop of Nikiu]'''. Translated from Hermann Zotenberg's Ethiopic Text'',. 1916. Reprinted 2007., Evolution Publishing,. {{ISBN|978-1-889758-87-9}}.