הבדלים בין גרסאות בדף "לוסי דווידוביץ'"

מ
עריכה
מ (הוספת קטגוריה "נפטרים ב-xxxx" לכל הערכים שבוויקינתונים שנת הפטירה בקטגוריה המתאימה (תג) (דיון))
מ (עריכה)
דווידוביץ' גרה בווילנה עד אוגוסט [[1939]], ואז שבה לארצות הברית. במהלך שהותה בייוו"א התקרבה לשלושת המלומדים המובילים במכון, [[זליג קלמנוביץ']], [[מקס ויינרייך]] ו[[זלמן רייזן]]. משלושתם שרד את [[השואה]] רק ויינרייך, שנסע ל[[ניו יורק]] בטרם נכבשה וילנה על ידי הנאצים, על מנת להקים שם סניף של המכון. דווידוביץ' הייתה קרובה במיוחד לקלמנוביץ' ומשפחתו. בתקופת שהותה בפולין נתקלה ב[[אנטישמיות]] של האוכלוסייה המקומית, וכתביה המאוחרים על יחסי יהודים ונוצרים בפולין הושפעו משהותה בווילנה בתקופה זו. לטענתה, האוכלוסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] בפולין שלפני המלחמה הייתה אנטישמית. היסטוריונים רבים כ[[נורמן דייויס]] הסתייגו מדעה זו.
 
בין [[1940]] ל-[[1946]] עבדה דווידוביץ' בסניף ייוו"א בניו יורק. לאחר תום [[מלחמת העולם השנייה]] חזרה דווידוביץ' לאירופה לשמש בתפקידי סיוע במסגרת [[הג'וינט]] [[שארית הפליטה|במחנות העקורים]] ב[[גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה|גרמניה]]. במסגרת מילוי תפקידיה אלו חיפשה גם אחר ספרים מספריית המכון, ש[[ביזה|נבזזו]] ונמצאו ב[[פרנקפורט]]. בשובה לארצות הברית עסקה בחקר השואה.
 
בשנת [[1947]] שבה דווידוביץ' לארצות הברית, וב-[[3 בינואר]] [[1948]] נישאה לשמעון דווידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה ב[[גטו ורשה]]. היא עבדה כתחקירנית עבור הסופר [[ג'ון הרשי]], שכתב את הספר"החומה", ובו תיאר את [[מרד גטו ורשה]]. בין [[1948]] ל-[[1960]] עבדה דווידוביץ' כחוקרת עבור "[[הוועד היהודי-אמריקני]]". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "[[קומנטרי]]", עבור העיתון "[[ניו יורק טיימס]]" ובמיוחד עבור מדור [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרים]] בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן ל[[תרגום]] ספרות מ[[יידיש]] ומ[[עברית]] ל[[אנגלית]], ובהיותה [[ציונות|ציונית]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטית]] נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את [[עלייה לישראל|עליית]] יהודי [[ברית המועצות]].
דווידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת. בוויכוח ההיסטורי בין [[פונקציונליזם ואינטנציונליזם|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה היא תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראשן) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה ב[[גרמנים|עם הגרמני]]. דווידוביץ' טענה כי עוד מ[[ימי הביניים]] ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה ב[[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. דווידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר (היסטוריון)|פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 
בשנת [[1975]] פרסמה דווידוביץ' את ספרה "המלחמה נגד היהודים", שהיה סקירה היסטורית מקיפה מנקודת מבט אישית ואנושית של השואה. הספר תורגם ל[[עברית]] והופיע בהוצאת [[זמורה ביתן מודן]] בשנת [[1982]] (זהו הספר היחידי משלה שתורגם).
 
==ספריה==
{{להשלים|נושא=ישראל}}
 
* לוסי ס. דווידוביץ', '''המלחמה נגד היהודים 1933–1945''' (מאנגלית: [[עדית זרטל]]; עריכה מדעית: חיים שמיר), תל אביב: [[זמורה, ביתן, מודן]], תשמ"ב 1982.
 
===זיכרונותיה===
<div class="mw-content-ltr">
* Lucy S. Dawidowicz, ''From that Place and Time: A Memoir'', New York: W. W. Norton, 1989.
</div>
 
 
{{מיון רגיל:דווידוביץ', לוסי}}
[[קטגוריה:נפטרים ב-1990]]
[[קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים]]
[[קטגוריה:היסטוריונים יהודים אמריקאים]]
[[קטגוריה:חוקרי האנטישמיות]]
[[קטגוריה:אסכולת השואה האינטנציונליסטית]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1990]]