בולי הטוגרה – הבדלי גרסאות

בולי הדואר הראשונים של האימפריה העות'מאנית הונפקו בשנת 1863, כחלק מתהליך של רפורמה מקיפה בשירותי ממשל העות'מאני. הבולים ידועים בשם "בולי [[טורה | הטוגרה]]" בעקבות המרכיב הבולט ביותר ששולב בעיצוב שלהם. בולים אלו נמנים עלעם הקלאסיקה של עולם הבולאות.

במחצית המאה ה-19 סבלו שירותי [[דואר | הדואר]] של [[האימפריה העות'מאנית]] מהזנחה ומחוסר פיתוח. מרבית האוכלוסייה, שלא ידעה קרא וכתוב, לא נדרשה כלל לשירות כזה, והשלטונות לא הזדרזו להקים ולתחזק אותו. בשנת 1840 נפתח לראשונה שירות דואר לטובת הציבור, אולם יעילותו הייתה מוגבלת מאוד. בכל השטח העצום עליו שלטו התורכיםהטורקים הוקמו בעשרים השנים הראשונות לקיום השירות 63 בתי דואר בלבד.

מענה חלקי לתושבים שנזקקו לשירות העברת מכתבים ניתן על ידי [[בית דואר זר | בתי הדואר הזרים]] שנפתחו בערים שונות ברחבי האימפריה העות'מאנית. בלחץ מעצמות אירופה, כחלק מהסכמי [[קפיטולציות | הקפיטולציות]], התירו התורכיםהטורקים להפעיל בשטחם בתי דואר זרים, והסכמים שכאלו נחתמו עם רוסיה (1720), אוסטריה (1739), צרפת (1812), בריטניה (1832), ויוון (1834), כמו גם עם גרמניה, איטליה, פולין ורומניה.

בשנת 1861 עלה על כס השלטון בתורכיהבטורקיה הסולטן [[אבדילאזיז |עבד אל עזיז]], שהחל בביצוע שורה של רפורמות ברחבי האימפריה. הוא חידש את הצי התורכיהטורקי והפך אותו לשלישי בגודלו בעולם, סלל את קו הרכבת הראשון, פתח בורסה, והקים את המוזיאון הארכיאולוגיהארכאולוגי של איסטנבול. כחלק מן הפתיחות אל המערב ואימוץ תהליכים של מודרניזציה, קיבל הסולטן במהלך שנת 1862 את הצעתו של שר הדואר אגא אפנדי והורה להיערך להנפקת בולי הדואר הראשונים של תורכיהטורקיה.

מלאכת הכנת הבולים הוטלה על אנשי המטבעה הממשלתית של איסטנבול, אשר שילבו בעצוב הבול את סממני השלטון העיקריים. במרכז הבול שובצה הטוגרה של הסולטן עבד אל עזיז, אשר היוותה את סימן ההיכר של השליט ואת חתימתו הרשמית. מתחתיה שולב חצי סהר ובתוכו, בתורכיתבטורקית עות'מאנית ובאותיות ערביות, נרשמו המילים "האימפריה העות'מאנית הנעלה" (Devleti Aliye Osmaniye). בין פיתולי העיטור שבתחתית הבול נרשם הערך הנקוב שלו בספרות (ערביות) ובמילים.

במועד לא ידוע, לקראת סוף שנת 1862, הודפסו הבולים הראשונים של תורכיהטורקיה. הדפסה זו כללה שניים מתוך ארבעת הבולים הרגילים של הסדרה:

בתורכיהבטורקיה, כבארצות רבות אחרות, לא קיים ארכיון מסודר שתיעד את תהליך ההדפסה של הבולים הראשונים. מידע רב חסר על תהליך ההדפסה ועל נושאים בסיסיים דוגמת מבנה גיליון ההדפסה של הבולים השונים. לא ידוע כמה עותקים הודפסו מכל אחד מן הבולים, אשר היו בשימוש כשנתיים בכל רחבי האימפריה העות'מאנית, אולם ניתן להעריך כי מספר זה היה קטן יחסית להנפקות המאוחרות יותר.