מיכל גוברין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:הספרייה (תג) (דיון) |
הוספת תקציר אינפורמטיבי על מקצת מספרייה ותקציר פעילותה במסגרת זיכרון השואה בישראל. |
||
שורה 40:
דודה הוא [[עקיבא גוברין]].
== זיכרון השואה ==
==ספריה==▼
גוברין הנה פעילה להנחלת זיכרון השואה. במסגרת זו יש לציין את פעילותה במסגרת מכון ון ליר. בתקופה שזכתה לכינוי "עידן העדות",<ref>{{צ-ספר|מחבר=שושנה פלמן ודורי לאוב|שם=עדות: משבר העדים בספרות, בפסיכואנליזה ובהיסטוריה|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2008|עמ=22}}</ref> לנוכח היעלמותם והיאלמותם של דור הניצולים, יזמה גוברין הקמת קבוצת מחקר בינתחומית, שפעלה במשך שלוש שנים (2012- 2015) תחת הכותרת "העברת זיכרון ובדיון". עבודת הקבוצה סוכמה בתערוכה שכותרתה: "מהו זיכרון? – 70 שנה אחרי" (15 באפריל – 10 במאי, 2015). במסגרתה הוצגו עדויות של שלושה עדי מפתח: אהרון אפלפלד, שאול פרידלנדר ודב קולקה, הוצגו יצירות אמנות, והוקרנו מונולוגים של חבריה. על הפרק עמדה סוגיית המפתח – איך מתמודדים עם זיכרון השואה באחריות, ללא תחושה של קורבניות ומבלי להפוך את השואה לקרדום לחפור בו. גוברין מקדמת עמדה של אחריות מוסרית המלווה בתחושה של מחויבות עמוקה לזכר הנספים, שיש בה משום עשיית חסד אחרון של אמת. ברוח זו הוקמה גם מסגרת ריטואלית חלופית לציון יום השואה, במעין "התכנסות" בסדר שנתי שבמסגרתו "הגדה", שכלולים בה קטעי קריאה ושירה, עדויות וסיפורים.
▲== ספריה ==
=== השם (1995) ===
כותרת הרומן הווידויי הדרמטי, ככינויו של האל העברי, נמענה של גיבורת הרומן, עמליה. בשכונה נידחת בירושלים, לנוכח נול האריגה ניצבת עמליה הנמלטת מעברה, משמה ומזהותה. כבת לניצולי שואה, הקרויה על שם אשת אביה המנוחה, מתחבטת עמליה (איימי, אמילי) בעצם הסוגיה – האם ניתן להפוך לאחרת. בתוך כך מתלבט הרומן בעצם הניסיון לכפר וברוח הקבלה הלוריאנית להביא לכלל תיקון בעולם, כשברקע הדברים מהדהדת הנחת היסוד של היצירה העגנונית, הרואה בעולם (ברוח קוהלת) מעוות שלא יוכל לתקון.<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהודה ליבס|שם=השם|מו"ל=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=2013|עמ=347-352|פרק=ספר ה'שם' ותרבות הקבלה}}</ref> במהלך 49 ימי ספירת העומר, המקנים לרומן את מסגרתו הקבלית-ריטואלית, מגוללת הגיבורה את סיפורה, בהקבילה בין נקודות ציון בחייה לפרקים בחיי האומה. בד בבד היא אורגת פרוכת ששמות האל שזורים בה.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מיכל גוברין|שם=באכלי מתבואת השיגעון: מניפסט ספרותי יהודי, בגוף ראשון נקבה|כתב עת=דימוי|כרך=25|עמ=33-40}}</ref> בתום ימי הספירה, בכוונתה לשים קץ לחייה עטופה בפרוכת הארוגה תוך השפעה על דרך התאורגיות הקבליות על העולם.
=== גוף תפילה (2001) ===
הנו ספר שכתבה גוברין בשיתוף עם הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה. הספר נכתב בשתי קולות המתייחסים לשלל משמעויותיו של השורש העברי פ/ל/ל (לפלל, לחכות, לצפות, לבקש ולהפציר, ועוד). דרידה מדגיש בכתיבתו את הפנייה אל הנמען בבקשה שייעתר לתפילתו ומדגיש את מוטיב הסליחה הכרוך בעצם התפילה. גוברין כותבת על התפילה כמעשה תמידי של פיתוי וכזעקה של תשוקה – המקבלת ביטוי מובהק ברומן, הכתוב ב"גוף ראשון, נקבה" (בניסוחה בהקשר אחר).
בחלקו השני של גוף תפילה, תחת הכותרת "מילים שבכתב", עומד במרכז תיעוד מסעה של גוברין למחוזות עברה העלום של אמה (1975), המוצג בראייה לאחור כמהלך הרה גורל ובעל השלכות מעצבות בעולמה האישי והפואטי. המסע לפולין, פורסם כמכתב להורים (ולמעשה כפנייה לאם) תחת הכותרת "קולות ממחוז אחיזת עיניים", כמעין פרק ראשון בהתחקות אחר "הסיפור של אמא". לצדו, מובאות מ"ברית-וידוי" לז'אק דרידה, כפנייה לאם מחוסרת ההכרה על מיטת חוליה על רקע וידוייו הידועים של אוגוסטינוס. לאלו נוסף בפרסום העברי פרק שלישי: "שיר תפילה", הכולל שיר של דייויד שפירו, "עבודת חורף", המסה "מהי שירה?" לדרידה, ושירה של גוברין, "פי השפה, אתה הקול".
=== מעשה הים, כרוניקת פירוש (1998) ===
הוא חיבור פרשני והגותי של גוברין למסורת היהודית. גוברין מאמצת את דף הגמרא המסורתי, ליצירת טקסט אישי חתרני, השוזר מובאות מארון הספרים היהודי, מן הספרות העברית לדורותיה, ומספרות המערב, לכלל יצירת כלאיים, המאזכרת את "מעשה הטלאים", כמודל של יצירה נשית.
=== הבזקים (2002) ===
הרומן המספק שלוש גרסאות שונות לנרטיב המתווה של החיים בישראל של המאה העשרים ואחת – ציונית, פלסטינית וגלותית. מנגד ובשונה משלוש גרסאות אלו למהלך, המיוצגות על ידי שלושת הגברים בחיי גיבורת הרומן – אביה, מאהבה ובעלה, מבקשת אילנה צוריאל, גיבורת הרומן, להציע פתרון משלה לסכסוך הדמים המתמשך על אדמת הארץ. פתרונה של עמליה מעוגן בספר הספרים ובמצוותיו ומעלה הד לתורת המוסר העברית המקורית. ברוח עמדה נשית ומכילה, המאפשרת מקום לכל אחד מן הנרטיבים הסותרים והמשיקים, היא מבקשת להקים בירושלים על הר העצה הרעה, מיזם של שלום – מושבת סוכות. בניגוד לאנדרטאות המזדקרות לשמים – מורשת גברית בעלתנית, היא מציעה להקים "מונומנטים של זיכרון", השלובים בנוף, פרושים במרחב, פתוחים לרוחות השמים וזמינים לכל דורש.
=== לאחוז בשמש – סיפורים ואגדות (1984, 2010) ===
מרכז מספר מכתביה הראשונים של גוברין (1984), בתרגום לשפה האנגלית (2010), המספק אפשרות לבחינת יצירתה מנקודת מבט רטרוספקטיבית. בפרסום נוסף שיר (בעל אופי מקברי), המעלה את זכר אחיה (למחצה), מארק לאוב, בן אמה שנספה בגטו, ומספר מסות הכוללות רשמי ביקור באושוויץ – מחוז הרוע עלי אדמות: "אל מול הרוע": "המסע לפולין", "סליחות בקרקוב". וכך, במסגרת הויכוח המתמשך בדבר עצם האפשרות לכתוב (שירה) לאחר אושוויץ, מספקת גוברין ניסיון נוסף להביא לכלל ביטוי מה שחורג מגדר אפשרות הביטוי.
==רשימת פרסומים==
פרסמה עשרה ספרים:
* "אותה שעה", שירים, ([[ספרית פועלים]] 1981).
| |||