גוראל ההימלאיה – הבדלי גרסאות

'''גוראל ההימלאיה''' ([[שם מדעי]]: ''Naemorhedus goral''; קרוי גם '''צפיר ההימלאיה''' או בפשטות '''גוראל'''), הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[אנטילופת-עז]] קטנה בסוג [[גוראל]], והוא [[אנדמיות (טקסונומיה)|תת-אנדמי]] לשרשרת [[ההימלאיה]] שלאורך הגבול הצפוני של [[תת-היבשת ההודית]] ב[[דרום אסיה]]. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת [[1825]] על ידי תומאס הארדוויק ויש לו שני תת-מינים. גוראל ההימלאיה הוא בעל דמיון רב ל[[סרו טאיוואני]] ל[[גוראל אמור]] ול[[גוראל סיני]], והוא חופף בתפוצתו עם האחרון. שמו המדעי של גוראל ההימלאיה [[אטימולוגיה|נגזר]] מלטינית כדלהלן: "Naemorhedus" = "עז יער קטנה"; מתייחס לכך שהגוראליים דומה לעיזים קטנות ובית גידולם הוא באזורים מיוערים. "goral" - הוא שם מקומי עבור מין זה מערב קאשמיר, והוא הפך לשם הרשמי של הסוג. גוראל ההימלאיה נחשב במצב טוב יחסית למיני הגוראלים האחרים, והוא גם המוכר והגדול שבהם.

לגוראל ההימלאיה זוג [[קרן (זואולוגיה)|קרני]]-[[חרוט]] קצרות וחדות כתער, ויחסית לקרני הסרו הן נוטות להיות עקומות יותר. הקרן צומחת במעט לכיוון מעלה באלכסון עם זווית קלה לצדדים, ומיד היא מתעקמת כבר בהדרגה לאחור - יוצרת לבסוף מבנה [[קשת (גאומטריה)|קשת]] עדין; מבנה הקרן משתנה מעט בין תת-המינים. לעיתים קרובות הקרניים צומחות באופן ניכר לכיוון מעלה בטרם הן יתעקלו לאחור, בדומה לקרני הסרו; בנוסף, אצל גוראל זה די נפוץ שהקרניים יהיו ארוכות מאוד עם עקומה קלה בלבד בקצוות - באופן המזכיר את קרני ה[[צפיר]]. מיקום הקרניים הוא באזור הקרקפת הסמוך למצח, במרחק ניכר מהעיניים ומהאוזניים. הרווח בין מקום צמיחת הקרניים עלול להיות נמוך ביותר כ-2 ס"מ בלבד. הקרניים לעיתים צרות יחסית לכל אורכן, אך לרוב החצי התחתון יהיה עבה באופן ניכר - במיוחד בבסיס, ויהפוך לצר בהדרגה עד הקצוות השפיציות. הקרניים של הגוראל מחורצות בכבדות בסביבות 14-5 רכסי טבעת רוחבים, ולעיתים בחצאי טבעות או בחריצים בלבד. המספר של רכסי הטבעת משתנה בין תת-המינים, ואזור הקצוות יהיה תמיד חלק לגמרי. צבע הקרניים הוא כחלחל, בז', אפור כהה או בהיר, כשקצוות יהיו לעיתים שחרחרות. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים באורך דומה, אך אלו של הנקבות יהיו דקות יותר.

צבע ראשו של גוראל ההימלאיה עלול להיות זהה לגמרי לצבע הגוף, אך בדרך כלל הוא יתחלק בצורה ברורה לשניים: אזור הלחיים והעצמות הלסת (לעיתים גם החלק התחתון של החרטום) בצבע אפרפר, צהבהב קרמי או קפה בהיר, ואזור המצח, החרטום ובסיס האוזניים בצבע חום כהה, קפה עמוק, אדמוני או שחרחר. סביב על עין עלולה להיות טבעת שחורה דקה וצמודה. השפתיים אמנם שחורות אך החזית שלהן לבנה. בחלק העליון של הגרון יש "סינר" לבן קרמי גדול ובולט האופייני לגוראלים, ולעיתים תחת זאת יש כתם לבן-צהבהב גדול יותר שמשתרע על הגרון, הסנטר והשפתיים. האוזניים מתחלקות בין חום אפרפר כהה\חום קפה בצד החיצוני, ללבנבן עם כתמים שחורים\חומים בצד הפנימי, והקצוות שחרחרות ולבנות.

{{ש}}משקל: 35-22 ק"ג.

*'''גוראל הימלאיה מערבי''' (N.g.bedfordi - "גוראל אפור"), מצוי לאורך הטווח המערבי של הרי ההימלאיה - מערב הודו ופקיסטן. הוא מתאפיין בפרווה חומה-אפרפרה ואין לו פס שחור על הגב. הקרניים שלו מעוגלות יותר ומחורצות בכבדות ברכסי טבעת.

בית הגידול של גוראל ההימלאיה הוא בעיקר קרקע טרשית במדרונות [[הר]]ריים תלולים בגבהים של 4,000-1,000, עם פסיפס של [[שיח]]ים, [[סלע]]ים ו[[צוק]]ים במרעה ו[[טונדרה#טונדרה אלפינית|טונדרה אלפינית]], ולעיתים הוא גם מצוי ב[[יער]]ות הררים הסמוכים לצוקים. הטמפרטורות בתחומיי מחייתו 30-10 מעלות וכמות המשקעים הממוצעת היא 3,000-500 מילימטר לשנה.

גוראל ההימלאיה הוא יונק צמחוני, ותזונתו מגוונת למדי וכוללת: [[עשבי תיבול]], [[עשב]] ירוק וטרי, [[שורש (בוטניקה)|שורשים]], [[פקעת|פקעות]], [[דגניים]], [[קליפה|קליפות]], [[זרע (בוטניקה)|זרעים]], [[עלה|עלים]], [[ענף|ענפים]], [[חזזית|חזזיות]] [[אגוז|אגוזים]] ו[[פטריות]].

גוראל ההימלאיה מסתמך בעיקר על חוש הראייה והשמיעה שלו כדי לבדוק את סביבתו. חוש ראייתו של הגוראל חריף מאוד, והוא מזהה בקלות רבה תנועות לא טבעיות בסביבתו. משום כך הוא מסוגל לנוח או ללקט מזון תוך כדי שהוא סורק את סביבתו, וברגע שהעין תקלוט תנועה חשודה הגוראל יסרוק מיד את האזור בצורה טובה יותר כדי לקבוע האם הוא צריך להימלט. הגוראל משתמש בתקשורת קולית עם בני מינו; הוא עשוי להשתמש בנחירות, שריקות ו[[התעטשות]] למשל, כדי להזהיר את שאר הגוראלים האחרים באזור מסכנה. בדומה לפרסתנים רבים, סביר להניח שגם חוש הריח שלו טוב למדי, והוא משתמש בו כדי להריח טורפים.

תוחלת החיים המרבית לגוראל ההימלאיה בטבע היא 15-14 שנים; בשבי היא גבוהה יותר ומגיעה לעיתים קרובות מעל ל-17 שנים.

האיום הכללי על המין מגיע מהרס בתי גידול, ציד לבשרו, צמרו המחמם, ודמו המשמש בתעשיית הרפואה המסורתית, ואולי גם מתחרות על מקורות המחייה עם בעלי חיים מקומיים. בסין, הציד מהווה כנראה את האיום העיקרי להישרדותו של המין, אם כי רמת הציד אינה ידועה והיא עשויה להיות נמוכה באזורים רבים בשל האמונה הדתית של הטיבטים במיני בעלי חיים "קדושים" שאסור לצודם. בבהוטן הגוראל נמצא בחלקים מסוימים בטווח במצב סביר, אולם בתחומים אחרים בית הגידול שלו נהרס על ידי רעיית יתר של בעלי חיים מקומיים. בעבר בפארק הלאומי דוגה שבבהוטן, שריפת שיחים גדולה שהתרחשה בגלל העונה היבשה גרמה להפחתה גדולה באזורי הסבך הדרושים לו. בתוך האזורים המוגנים בהודו, המעמד של אוכלוסיות הגוראל הם במצב משביע רצון. עם זאת, לעיתים קרובות הגוראלים נרדפים לבשר אפילו בתחומי האזורים המוגנים. האיום המשמעותי עבורם בהודו הוא הפרעות ושינויים נרחבים בבית הגידול כמו סלילת כבישים - בעיקר בחלקים הנמוכים של צפון מזרח ההימלאיה, אך עדיין הפרעה ושינוי הנוף ברמה מוגבלת לא עשויים להיות מזיקים מאוד להישרדותו של הגוראל. בנפאל, האיומים העיקריים הם ציד לא חוקי והרס בית הגידול על ידי כריתת יערות, חקלאות ומרעה צאן.

*{{דגל|הרפובליקה העממית של סין}} '''סין העממית''': תת-המין המזרחי מופיע במחלקה השנייה של רשימת המינים המוגנים במדינה, ומקבל הגנה מסוימת בשמורת הטבע קיומולאנגמה שנמצאת בקרבת הגבול הנפאלי. צעדי השימור שמוצעים לסין: 1) לקבוע את המצב הספציפי של המין וטווח התפוצה העדכני, 2) לפתח אסרטגיית שימור מפורטת.

בשל בית הגידול הבלתי נגיש של הגוראל, אין אומדן אוכלוסייה עולמי. עם זאת, סקרים שנעשו בפקיסטן ובהודו מצאו כ-223 פרטים במחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה וסך של 893 פרטים באזאד קשמיר ובג'אמו וקשמיר.